|
or.d
נולדה בשנת 1990, חיה בישראל
אור ד.
מאז הוא מתמיד אוהבת לכתוב ומושפעת מהחיים
ומדברים שקרו לה בכתיבה שלה.
כל עוד זה גורם לה "לנקות" את כל מה שהרגישה
או לשפר את ההרגשה ואחרי זה לעלות חיוך.
בדרך-כלל כותבת שרע לה. כי שטוב לה היא אוהבת
להתענג על כל רגע.
החיים לפעמיים משחקים בנו החוכמה היא, לשחק בהם
החזרה זה מה שהיא נוהגת לומר.
"בעולם של כתיבה אפשר לברוח בין מילים ומונחים אפשר
לטבוע, לשכוח לפעמיים שרע ולכתוב על כל מה שבלב,
להוריד אבנים להאחות צלקות ולדאוג לשפיות בעולם
מצוקות כן כתיבה משפיעה משחררת ולא ניקבר עם סודות
ניקבר עם דפים של ושורות של מילים שנכתבו במהלך
החיים. נדע מתי בכינו מתי צחקנו נגלה מי היינו ומי
עכשיו אנחנו ואולי לפעמיים הכתיבה מעלה אשליות
חלומות אגדות שנסדקו חוזרות יותר טוב על הלב ופחות
רע בנשמה. נשמה מתייסרת צלקת מדממת ומה תעשי? תוציאי
עט ותכתבי. כן, יש לך דרכים משונות ושונות אבל הן
בסופו של דבר הכי טובות, בשבילך."
היא נזכרה בזה ושוב הרגישה חולשה כאילו המילים האלו הן סכינים
שחותכים את גופה לאט חתכים קטנים לא קטנים בשביל שלא יכאב
קטנים בשביל שיהיה מקום לעוד- עוד כאב.
|
היא ניקתה את כנפיה השבורות החליקה את ידה העדינה הלוך ושוב על
הכנפיים השבריריות היא ידעה שלא תוכל לעוף יותר.
|
הוא אהב ללטף אותך
אבל הוא לא אהב את שמחתך
הוא אהב לשמוע אותך גונחת
אבל הוא לא אהב את קולך
מתי כבר תביני, הוא לא בשבילך
|
אתה משלים את החתיכה האחרונה שחסרה
אתה מחייה שפתיים יבשות שחסרו באהבה
אתה גורם לכול מה שכאב בפנים לברוח
אתה מעלה חיוך על פנים ספוגות בדמעות
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
ביום שישי כולם
באינביזיבל כדי
שיחשבו שהם
מבלים.
בטח מבלים, בסקס
נקודה קום.
בוליביה. |
|
