|
בחדירת קו הדממה
אל המוח החושב,
נדמה שיד עם ספוגית לחה
עוברת על המוח הקודח,
|
עד שנחשפתי לשמך
אשר אפילו הקטין משמך המולד,
בעת היסוס המילים הראשונות
נעברו שלבי ההיכרות בקלילות,
|
מסרתי לך את לבי
עשי בו כרצונך,
פתחתי בפנייך את נפשי
למען תמצאי בה את דרכך
|
אסור, אסור, פשוט אסור לי
להיפתח בפנייך... שלישית
|
את
קוטב האנרגיה החיובית
המטעינה אותי באושר,
|
אל הפס המטריף הזה
המצטייר כאי תשוקה
בתוך גן העדן של עורך
|
בעודי צועד לביתי
מוקסם מאור עינייך
|
לקח המלאך המזווג
את אורותיהם מהשמיים
וחיבר את קרניהם
חשף לעיניהם, אחד את יופיו של השני
|
תוהה לעומקה, בוחן צבעיה,
האמיתיים, מתחת לאפור
והאור מתגלה בניגון מתוק,
הרמוני,
רחוק כ"כ,
|
הביטי אליי במבט ארוך
לעומק, לתוך תוכי
ותיראי אותך,
|
זו הבלדה על המושלם,
שעכשיו עוצר טרמפים, בדרך לעולם,
עד שיופיע לפתע יעטוף את כולם,
|
והטרדות הללו גאוותן רבה,
עד כדי כך ששמות עצמן במרכז העולם
כאילו נולדו בתוכו,
|
תנועת הגל התמידית
התקבעה לנצח בנפשי
בתנועה תמידית קדימה,
אוסף עוצמה בהתקרבותו לחוף
ומתנפץ בכוח על סלעיו,
|
והאור כבה באבחה חדה
מהירה וחותכת,
בעוד הדי דברי הרופא נשמעים
והצליל המונוטוני של מכונת ההנשמה
חודר בצרימה דרך האוזן
|
והעולמות בוחנים זה את זה
נעים בציר החיזור
מסלול קבוע, עולמות שונים
קווים נסתרים, דחפים בסיסיים
מחברים בינהם באקראי
|
לו יכולתי לנוע במרחבי עולם המציאות
באותה קלילות בה אני מרחף
בעולם נפשי,
חופשי ממוסרות החומר
אשר הושמו ע"י בני האנוש
|
מראה על הקיר לידידתי הטובה
|
היה חיבור מושלם
הייתה הבנה עיוורת
היו שיחות יפהפיות
|
כל כך הרבה כאב
חוסר אונים מתסכל, כל כך מתסכל
|
היכל עצום שסופו אינו נראה לעין
נגלה לעיניי
המלאך המוביל פנה לאחור והלך
הותירני בדד בלב ההיכל
|
החל מאותה פעם ראשונה
בה נחשף עולמך לאורי
בדמות עטיפת פנייך,
|
אהבת אמת שורשיה כעץ איתן,
חודרים עמוק ללב האדמה,
קובעים מיקומו של העץ... לעולם
|
והיה ופנימיותך
משתווה לעטיפתך,
הרי את מספיקה לכל חיי,
פשטות לבושך, כנות חיוכך,
|
בחזרה מן החום,
מהמדבר הקדוש, ספוג בכוחו
|
סערות פנימיות,
הוריקנים דחוסים,
מתישים את המערכות הנפשיות
|
המבט מתקשח, האישון מצטמצם,
מעטפת הגנת הנושא נסגרת,
|
מהיום בו נולדתי השתנה העולם,
נדמה ששונה קצת צבעו של הים
והושחרה מעט המראה
המשקפת את נפש האדם,
|
מדגדג דרך קבע את שקיקי הדמעות
אך העיניים נשארות יבשות,
|
אכן התאווה נושאת על תנועתה את האש
אשר מייצרת את הכח
המרטיט עור, המרתיח דם,
כמגנט מושכת את השלמתה למולה
|
...על מרחבים פתוחים של תענוג
דוהר ליבי, פועם בהתרגשות מרטיטה,
היישר אל זרועותייך
|
קבוצת זרקורים מאוגדת נדלקת יחדיו
באור חמה לבן, מסמא עיניים,
המצמצם את האישון לראש סיכה
|
שובל הכפור אשר הותירה מלכת הקרח
סימן את עקבותיה למלך האש,
מאז שראה את דמותה
משתקפת ברוח הצפון
|
והכל היה מעטה ארגמן בוהק
אשר עטף את כל הנראה לעין
בסגול מדהים בייחודו
|
שזור בך,
שזורה בי,
מרפרפת בכנפייך סביב לבי
כפרפר צבעוני מרהיב,
|
אשר יחסום את נהרות אהבתי
השוצפים וקוצפים במורדות נפשי,
|
בלב ההמולה סביבי
אני רואה אותו מאיר,
מושלם, נהדר, יפה כל כך
רחוק כל כך,
מפתח האושר שלי,
|
סידרת חבטות מדוייקות, מכאיבות
נחתו על אוזני בדמות מילותייך,
|
עולמות סובבים סביב, נעים במסלולם,
מונחים על ידי אורם, הבנתם,
התוויית גורלם
משלבים טבעותיהם בטבעות אהוביהם
|
וחיבורייך עמי
חיים בתוכי, כזנב הזוחל המתנתק מן הגוף,
כהוויה קיימת, מוחשית,
זרימת חיי אשר התמזגה בשלך
|
רגש ושליטה הם כמו שני קווים מקבילים
|
כמעט ותמו מסלוליהם של עולמותינו
הם קרובים לנקודת המפגש
וכאילו על מנת להכין את החלל הדרוש
מתבצעים תיאומי שיחות
|
ביקוד השמש את מדבר האש
עת בקו האופק נגלו ענני הנוצה
נשבה רוח האהבה
והביאה עמה את ציפורי האש,
|
העטיפה המושלמת
המילוי העילאי עד קצה המרחב...
|
המעגלים הרחוקים ביותר,
שולחים זיכרונות פנימה
במאבק מתמיד בשכחה
|
רעב בי אלייך
המתעצם לצלילי קולך,
שדה נשמתך הבתולי לפניי
מאדיר מול עיניי את יופייך
|
הקיר אשר נוצר בבריחתך
שם מחסום בעומקיי,
מאחוריו את קיימת, חיה את הווייתך
|
והנה
ניפצת עוד שכבה בתוכי לרסיסים
נשאב אלייך לכולך,
עיניים, פנים, ריח, גוף, כולך
|
בתחילה מגיעה ההתרווחות
עטופה בחיוך של שקט פנימי מצפה
|
איזה ציור נפלא,
חי ונושם בהרמוניה מושלמת,
משיכות מכחול עזות,
של צבעי אושר משכרים
|
נרהמטרה : הפיכת כדור הארץ לגן עדן עלי אדמות.
הפתרון : שינוי המטרות הגלובליות והגדרתן מחדש.
|
|
|
עוד אור בחוץ אך
השמש כמעט
שוקעת.
אפרורי ועצוב לי
בפנים ובחוץ רוח
נושבת רוגעת
עצוב להיות חרוב |
|
