|
 164774566
ילידת 88' כותבת שירים סיפורים ושאר צימוקים מהיום
הראשון שידעה לכתוב.
פעם אהבה את החברים,המשפחה ושטויות.
כרגע אין יותר מדי סימפטיה לכל הנ"ל.
:]
העיניים הגדולות והירוקות שלה לאט נעשות רטובות מדמעות קטנות
שזולגות להן על הלחי הלבנה והחלקה שלה.
|
היא הסתכלה על עיניו וחייכה. הוא התקרב בזהירות.
היה בעיניים שלו רוגע מסוים וכשהיא הסתכלה עליו זה היה כאילו
רק הם קיימים,הוא כמו הפנט אותה והיא נזהרה לא לתת לתחושה הזאת
להשתלט עליה שוב.
|
בכי שקט כדי שהוא לא ישמע בזמן שהדלת ננעלת תחת אצבעותי
הרועדות, באיטיות נכנסת לחדר וחושבת על היום הנורא שעבר עליי.
|
פעם אמרו לי שלמעלה בשמיים
יש מקום קסום שנקרא גן עדן
לשם מגיעים כל האנשים המתים
שעשו טוב כשהם היו חיים
לאן כל הטוב הזה נעלם?
|
ארנב שכלוא בקופסה קטנה.
קופסה קטנה ריקה.
בלי שום חור.
פשוט קופסה.
צבועה בלבן.
|
כאב חזק, כאב מבחוץ שכמעט משתווה לכאב מבפנים
כאש שמחליש אותי לאט לאט, יום אחרי יום,
ואני עדיין מתנהגת רגיל למרות שמבפנים אני מתפרקת
|
רוצה להבין.
להבין כאב, כאב הרבה יותר חזק, שיינעץ לי עמוק בלב.
להבין סבל, סבל שימשך מספיק.
|
|
|
אין שאלות
מטומטמות, רק
אנשים מטומטמים. |
|
