[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה









ICQ 469992701 469992701  Morgan

אל היוצרים המעריכים את קולין מורגאנה-ראנד
כל כך הרבה כמוני שאני כבר לא בטוח שאני עצמי.




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
ג'ננה
היו היה אתמול, לפני הרבה שנים, בשנה שעברה, אמש, אשתקד, נזיר
בודהיסטי העונה לשם משה.
משה היה נזיר בודהיסטי מאוד לא מקובל בקרב הנזירים הבודהיסטים
בשל העובדה שקוראים לו משה, בעוד להם היו שמות פיקנטיים וכה
נזיריים ובודהיסטיים.
במקדש בו חי משה היה לו רק חבר

אהבה
מי יודע. אולי הם בכל זאת ביחד. אולי הם אי-שם איפשהו בעולם
הבא. עם בית, דירת סטודיו, או סתם קוטג' פסטורלי. אולי יש להם
גם שני ילדים, ואולי גם כלב. אולי יש להם בריכה, ועבודה טובה,
או לפחות מכובדת. אולי הם מאושרים.

מכתב
אני מקדיש לך סיפור, סיפור על ילד קטן, את שמו אני לא יודע, את
גילו גם לא, רק ראיתי אותו בתמונה.

היפרדות
היא נתנה לי נשיקה קטנה בפה ושאלה אותי אם אני רוצה לצאת כשהיא
עושה את זה. אמרתי לה שלא.

ייסורים
הוא התעופף מעל הבמה כשהתאורה הכחולה הכתה בו.
הוא נחת נחיתה מושלמת ואז כופף רגליו והעיף עצמו מלע בסיבוב
מדהים שוב.

זכרונות
את רוצה לצעוק. אלוהים, אלוהים ארור, לוקח את הטובים אליו
ומשאיר כאן את השאר, להירקב.

פנטזיה
שניים הם יצאו מתוך האפלה, צועדים בקושי, נתמכים זה בזה.

אגדה
הסיפור הזה כתוב רובו בחרוזים, רק כי הוא שופע צחוק מרוב יגון.
המסמך מבהיר את הנקודות שהועלו בתיק 4030120 על הסיבות למותו
של המלאך האחרון.


לרשימת יצירות השירה החדשות
ארספואטיקה
והאצבע,
הכנסתי לתוך השלולית.
רטובה כה,
לחה כה,
קרה כה,
בוצית.

זכרונות
חומה מרוצפת אבני נחלים,
מזכירה כעמוד מרופד מודעות,
כחלת דבש עמוסה בדבורים,
שנים של ילדות עמוסת זכרונות.

ייסורים
היו ימים. היו שנים ארוכות,
שכל מה שעשית נפל לתהומות.
ורק המלאכים, שוברים את השתיקות,
אבל לא בעולם האנשים,
בעולם הנשמות.

ביקורת
וזה שנים, שהמסלול לא השתנה,
לא מעידה לא חריקה לא. עצירה.
ובמותו, מבין בסוף, סוף-האדם.
שאיש עוד לא פרץ את המסלול אף פעם.

חלום
אולי אדום, אולי השיר יאמר לך.
שברי זכוכית, פזורים על הרצפה.
בחדר בלי קירות,
מילים ללא שורות,
שמספרות על אהבה.

נוסטלגיה
חזרתי הביתה, כלומר למיטה, כבר שבועיים.
התפריט: דרמבוי, סיגריות וקצת מים.
אסור בתכלית האיסור: לעצום עיניים.
אסור לדמיין אותו, לדבר איתו, לנסות להרגיש את הצוואר שלו

בלדה
וכך היא ירדה, לתהום הנשייה.
דמעותיה זולגות.
ושתי פיות קטנות החזיקו שמלתה.
שיערה הזהוב היה פזור על גבה.
עינייה העייפות הבריקו בדממה.

שכול
התבונן בה ממעל וויתר הוא מייד,
לא חלום אלוהות יוותר אף עליו,
על שום מה עוד יריע ומה ינגן,
ובעוד שליבו על יסורה מקונן?

ארספואטיקה
כשרציתי לאותם הימים שחלפו,
איפה היו הם מקודם,
בימים שיכלתי להעלות על הכתב, עולמי בלי חשש לביקורת.
בלי לשמוע מילים מגנות על סרקאזם,
כתיבה שנוצרת לא עולה במודע.
אך גדולת היוצר לעמוד-לו בחוסן ולא לתקן אף מילה.

להכניס את המפתח אל הבריח,
השקע שבין העצמות. לפתוח את הכלוב,
לשחרר את היונה לנעול חזרה.
לתפור את הקרע מעל החזה , לאטום,
לא לטעום את הדם, הברזל, על העור האדום,
זה לא שאריות של קצפת.

לקוות שהיונה תחזור אל הקן.


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
אורבני
ישר הבנתי את הבעיה כשזיהיתי את גל ההלם מטפס במעלה גבי, מושך
חוליה חוליה בעמוד השידרה ומתיישב בדיוק מושלם על האונה
השמאלית של המוח החד שלי, מעלה בי תמונות של סיפורים שהתנגנו
בראשי כל הזמן הזה וסירבו לצאת החוצה.




אני מתה לירוק.



הבולעת.


תרומה לבמה





יוצר מס' 59437. בבמה מאז 12/4/06 8:38

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לקולין מורגאנה-ראנד
© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה