תחת.
זין ( אני רוצה כזה הם טעימים.)
הנה משהו עלי:
בן אנוש אנוכי.
בן אנוש ארור אנוכי, גם אתם בני אנוש וכמוני ארורים
אתם.
גופי, גופי, גופי, דל בשנים הוא וכבול הוא בכבלי
הדלות.
זז גופי, גופי, גופי לדלות גילי זז, זז ,זז הוא
לצליליו המקסימים
של גילי המכשף אותי כאינו אני, כעיני הפרא לליבי.
כבול אני לגופי, גופי כבול לדלות גילי, למוגבלותו,
ליתרונו על פני דלות האחרים, גופי אינו חופשי,
חופשי הוא ממגע האנוש שמסביב, נשמתי,
כבולה בדמי, דמי מורעל מתחושת מגעו, נשימתו, מבטו,
מחשבתו של עולם האנוש הארור.
נפשי כבולה וכובלת היא את נשמתי וזו את גופי.
אני כבול, אני חופשי, אני זז ומכשף אותי לנצח.
אני כבול, כבול, כבול.
לקשר, לנצחיות שבכל ברנש וברנשת, נצחיות של ידע
עתיק.
ידע שכך או אחרת
מצוי\רווי\מונח\כבול\גועש\כובל\בוחש\מוצץ\מוחץ\מוחק
בכל ואת כל בן ובת אדם, נצחיות של חיים שהיו וחיים
שיהיו.
נצחיות שהייתה וחלפה שעוד תבוא ותלך, נצחיות רגעית
בקיום.
אני נצחי.
אני חולף.
גם אני מצוי כאן.
נגמרתי ואגמר.
נמחקתי ואמחק יותר.
חייתי ואחיה יותר.
מעודי לא ממתי ומתי אמות, מתי?
אני אניאני אניאני.
מי אני. מי?
מי?
מי אתה?
איפה אנחנו?
אני, אני, אני אני ארור ורב פנים,פנים טובות יש לי
וגם שאינן.
פנים שעומדות כאן וחבויות כאן ופנים שאני לא רואה גם
ישנן.
מהן פנים טובות. בהן תמימות, בהן חום פשוט, בהן
אמונה נוצצת,
בחוזקה, חוזקה שכה פשוט הוא בתמימותו הבלתי
מעורערת.
בהן כל שישבור את מסכת הקיום האנושי, פסגת שאיפותיי
פנים אלה.
תחתית שאיפותיי פנים אלה.
מהן פנים אחרות.
פנים רועדות.
בהן כל כך הרבה צדדים וניגודים.
בהן כל כך הרבה אפשרויות אך רק אחת קיימת.
בהן פחד.
בהן עוצמה שרומסת את כל שמסביב.
בהן נחרצות של אנשי הנצח.
בהן אימה.
בהן סוף והתחלה.
עיניים להן, עצומות הן ומביטות מטה.
מטה תהום.
ומבטן המבקש להישאר כבול במקומו, כובל אותן למקומן.
הכבולות הן באמת? הנכבלות הן על ידי רצונן המעוות,
האמת היחידה.
מה הוא רצונן, מי הוא?
התהום היא בית. התהום היא בית כלאן. התהום הוא דרור.
כיצד נוגעים בו?
מטה אל התהום השחורה חסרת התחתית.
מטה אל סוף קיומן והתחלתו, שזורים הם עד סוף כל
הזמנים אחד בשני.
אני.
אני?
אתה.
אתה?
איפה?
אני.
אני עמוד וגופי חוריםחורים, מדממים דם מדממים החורים
ודמי נוזל מטה ומעלה.
על קצהו של מזלג נחושת אנוכי עומד.
קצוות חודיו של המזלג מוכתמים בדמי.
