|
חן יוגב, יליד 81 , נולד בהוד השרון, וביותר מדי
שנים אחרונות חי בבאר - שבע. את רוב השירים שכאן,
כתב בתקופת התיכון המוקדמת.
בזמן האחרון עובד על כמה סיפורים קצרים.
דרך אגב, הסיבה העיקרית שבגללה הוא מפרסם בבמה, היא
בשביל התגובות - גם אם הם רעות, שוחטות או סתם
מעודדות.
עד ש...
עד התאונה.
אפשר להגיד שיצאתי די בזול. המכונית לעומתי יצאה בטוטאל לוסט.
אני לעומת זאת, רק איבדתי את הזכרון שלי ( חוץ מזה, בלי שריטה
).
...
להגיד שאיבדתי את הכשרון לזכור, זה לא מדוייק, כי לא איבדתי,
פשוט התחלתי לזכור סוג אחר של דברים - התחלתי ל
|
ליאת ישבה באוטו, גשם שוטף את השמשה הקדמית ומעוות את מראה
הרחוב. הרעש המונטוני של המגב האחורי מתואם עם תנועות המסור
בלב שלה
|
רועי לקח נשימה עמוקה ונכנס לחדר, עדי הרימה אליו פנים
חיוורות. הוא לקח כיסא והתיישב על הקצה קרוב למיטה שלה.
"שרוני, אל תשב על הפינה, זה מביא מזל רע."
"איך את מרגישה?" תוך כדי הוא זז למרכז הכיסא וקירב אותו
למיטה.
|
ואת עוד שואלת שאלה
מי מתגעגע יותר
והשניות לא עוברות
ותמונות בראש רצות
מה הייתי עושה לך, אם היית לידי
|
למה הייתי תמים
ולמה את כזאת בת זונה
ואיך זה שהרגש הוחלף בדממה
|
והרגשה חמימה
מתפשטת אצלי
ואת מתפשטת מולי
ולוקחת לי את היד
ומישירה אלי מבט
ומצמידה את ידי לבטנך
ואני מרגיש את זה גם אצלך
אותה הרגשה חמימה
|
הדקות חולפות, הזמן לא עובר
הם חושבים שאני יכול, אבל הם חושבים על אחר
|
והחיים קשים והלילות שקטים
וכמעט שלא קר, כמעט שנעים
|
הדם שזורם על הקיר
אדום, רותח
מחמם את הלב שקר מבפנים
ילדים קטנים, שמחת חיים
וגעגוע עז להשפעת הסמים
|
השמש כבר לא זורחת בשבילך
ועברה התקופה שהיא שקעה לי בגללך
|
ומה זה בעצם שווה
נמאס מכל המאמץ הזה
מהמרוץ המטורף וחסר הרחמים
שגרם לחברים שלך לאבד ת'חיים
|
בואי נזרוק ת'אזיקים ברוח
וניסע למקום שרצית
באותו יום אליו לברוח
|
מסווה נימה, משלה קירבה
ודורש נחמה, שנעלמת
באופק עם שקיעת החיוך
וסיבוב המבט
|
אל הארכיון האישי (2 יצירות מאורכבות)
|
|
בו!! צעק יעקב
פופק הגיבור.
אוסמה בין לאדן
השיל מיד את
סנדליו וברח אל
המדבר בצעקות יא
וולי יא וולי.
מתוך הספר
"הרפתקאות יעקוב
פופק בקבול" מאת
פקיע קבפו. |
|
