|
ירוקה
מטיילת בחוף הים
לבושה בגופיה שחורה וג'ינס צמוד
מלקקת סוכריה אדומה ומתוקה
אמדורסקית מתנגנת לי בראש
|
ואז הצבעוניות בלונה פארק, כחול, צהוב, אדום, לבן
כל צבעי הקשת בכל הגוונים,
בדיוק כמו בקשת שראיתי לראשונה בגיל שבע
משם אני עוברת לתופים ולגיטרות החשמליות
|
מיליוני שנים הוא קיים, נמצא באפלה שחורה, פעם מנצנץ לארץ ופעם
נעלם לעולם אחר
אין כמוהו עוד ביקום, לנצח ישאר אותו הכוכב עם אותן התכונות
ואותם הגוונים
|
עינייך המבריקות עדיין מרגשות אותי
אני זוכרת איך ריחפת מעליי עם אבק מחניק
מבטך המיסתורי חדר לתוך גופי
|
ריח השקיעה מזכיר לה את הסוף
|
מתעוררת מהחלומות ומגלה עולם אחר
מגלה שפה חדשה
רוצה לפקוח עיניים אבל לא מצליחה
רוצה לשמוע לזר אבל לא יכולה
משהו מונע ממני לשכוח אותך
|
איזה מין חברה יש לי כשאני רוצה אותו בחזרה היא לא נותנת לי
להסתכל עליו? איזה מין חברה יש לי שצועקת עליי כשאני מבליגה?
איזה מין חברה יש לי שנותנת לי לשקר?
|
שותים קפה....
ניחוח הקפה מזכיר לי בדידות, נופי גליל, טעם האהבה
|
זו אני שלא מבינה?
זו אני שמתעקשת על האדמה הרקובה,המסריחה הזו שמישפחותנו נילחמו
עליה?
זו אני שלא רואה כי אחרי הצבא חייב לברוח מכאן?
|
על התמונה ששלחת לי אתמול בלילה כבר ניגבתי דמעות.
אני רואה אותך בכל מקום,אבל איפה אתה באמת?
כשקראת לי התקרבתי וזה לא היה אתה... התבלבלתי.
|
אתה צופה בי מהצד
אני יודעת שאתה מסתכל עליי
מתרשם מהשינויים ועוצר נשימה
מדהים כמה שאני נהנת לראות אותך שותק לרגע ומרוכז בי
תמיד צעקת וזרקת ת'דברים באוויר
|
|
|
לפחות תראי
זינזנאה
ד"ר מישה רוזנר
הרופא האישי של
מרגלית הר-שפי
בהמלצה אחרונה
לפני הכניסה
לכלא. |
|
