|
ילידת 1985, רווקה טרייה, ממורמרת טרייה, חסרת מוזה
ותיקה.
אני מזמינה את כולכם לקרוא בדף היוצר הותיק שלי,
בתקווה שאולי בכל זאת אצליח לצרף אליו כמה שירים
וסיפורים חדשים.
דראקו הוציא מהתא מכנסי ג'ינס כהים וחולצת טריקו. הוא עמד
לפשוט את מדי הקווידיץ' שלו, אבל התחרט ופנה להארי. "תסתובב,"
אמר לו. "אני לא חושב שהגענו כבר לרמה כזו של קרבה."
הארי התנצל והסתובב. הוא הרגיש את בטנו מתהפכת לנוכח הידיעה
שדראקו נמצא שם מאחוריו, מחליף
|
"אוי לא! אוי לא! אוי לא!"
הארי ירד במדרגות המובילות ממגורי הבנים לחדר המועדון של
גריפינדור, והתיישב לצד חברו הטוב, רון וויזלי. "עוד פעם
הרמיוני?" שאל הארי, יותר באמירה מאשר בשאלה.
|
הוא ישב שם, על הספה הגדולה, החומה. היא לא הייתה כל כך נוחה,
אולי בגלל שאתו ישבו עוד ארבעה אנשים , בזמן שהספה נועדה להכיל
שלושה אנשים.
|
הסיפור שלי עם ירון התחיל ביום שלישי אחד, כשאני ושותפתי לדירה
ישבנו כמו בכל ערב על הספה הגדולה וצפינו בטלוויזיה. נקודה
אדומה צצה על המסך, נקודה שלא הייתה אמורה להיות שם.
|
החלק הראשון בטרילוגיית הש"א שלי, המבוססת על סדרת ספרי "הארי
פוטר". מה קורה כשהארי וחבריו מעבירים את שנתם השביעית
והאחרונה בהוגוורטס, מתי יוכיחו את חפותו של סיריוס בלק, והאם
קרוקשנקס הוא סתם חתול תמים?
|
הארי ווולדמורט ניצבו אחד מול השני, כמו שני בוקרים במערב
הפרוע, כל אחד מהם אוחז בשרביטו בחוזקה. הארי הישיר את מבטו אל
תוך עיניו של וולדמורט, כאילו מנסה לגלות מתי יריבו יחליט
להרים את השרביט ולצעוק קללה קטלנית.
|
היא קמה בשש וחצי בבוקר, התלבשה, צחצחה שיניים ונעמדה ליד
המראה באמבטיה כדי לסדר את השיער כשהספר הרביעי של "הארי פוטר"
מונח פתוח מולה.
|
הארי סיים את קריאת המכתב וחייך... ג'ואן, בדומה לו, הייתה
קוראת את כל מאות אלפי המכתבים שנשלחו לה באופן יומיומי, ואלה
מהם שתוכנם היה מיועד להארי פוטר, גיבור ספריה, היו נשלחים
לאחר מכן לכתובתו הסודית.
|
עמדתי שם, בוהה בחורים הגדולים בתקרה, שדרכם שפכו את החומר. כל
מה שיכולתי לחשוב עליו היה: למה?
|
אני נשבעת! זאת הפעם האחרונה שאני כותבת משהו שקשור להארי
פוטר!!!
אולי......
בכל מקרה, תקראו את זה, גם מי ששונא את הארי יקירי.
|
גשם, שמש, רוח, שרב, ברד, זיעה.
כמה אירוני שמזג האוויר משקף פעמים רבות את מצב הרוח.
|
היא ראתה את עצמה ברת מזל, והיא לא הייתה היחידה שחשבה כך. כל
מי שעבר לידה ברחוב, העיף בה מבט אחד וקבע, "זאתי, יש לה מזל!"
|
הארי פקח את עיניו. הוא חייך כשנזכר היכן הוא נמצא. הוא שכב
במיטה שצירפו לחדרו של רון במחילה. חלפו כבר שבועיים מאז תחילת
חופשת הקיץ, והוא ברח בליל אמש מבית הדארסלים אל בית משפחת
וויזלי. הוא התמתח וקם מהמיטה.
|
משפחה שלמה יושבת סביב השולחן, וביניהם גם אני.
|
רון התעורר לשמע דפיקות על דלת חדר הבנים של שנה חמישית
בהוגוורטס. הוא התרומם ממיטתו וצעד באיטיות לעבר הדלת ופתח
אותה.
|
החלק השני בטרילוגיית הש"א שלי, המבוססת על סדרת ספרי "הארי
פוטר". איך תעבור חתונתם של רון והרמיוני? ומה עם הזוג הטרי,
הארי וג'יני? האם כוחות הרשע יצליחו לקלקל הכל לזוגות
המאוהבים?
|
היא ישבה בשיעור, וספרה את השניות עד לצלצול. זה היה שיעור
תנ"ך, שיעור התנ"ך האחרון לאותה שנה, למעשה. היא בהתה בשעון
שעל ידה, אך מחוג הדקות מיאן למהר. הוא זז לאט, לאט, וכל דקה
נראתה כשעה. עוד 35 דקות... עוד 34 דקות... עוד 33 דקות...
|
השעון הגדול ברציף תשע ושלושה רבעים בתחנת קינגס קרוס הראה
שנותרו עשר דקות עד השעה אחת-עשרה. ג'יני והארי, שהכניסו כבר
את המזוודות שלהם לרכבת, עמדו כעת מחוץ לה ונפרדו מכולם.
|
אני כל כך אוהבת אותה...
כשהיא עומדת שם, יציבה ותמירה, אני מביטה בה בקהות חושים.
|
אני חולמת אותך, נושמת אותך,
אבל אתה סתם דמות מהספרים,
אתה לא אמיתי, ואני יודעת את זה,
הם לא נותנים לי לשכוח,
הלוואי והיית אמיתי.
|
לזכרה של מיכל סתוי, אשר נפטרה ממחלת הסרטן ב-13 בפברואר 2003,
והיא עוד לא בת 24.
|
נעליים
שיער
נרות נשמה
עשרה ימים של איבוד השפיות.
|
שאלות
ללא מענה
תשובות
והיכן התהייה
|
דמעה אחת גדולה
מטשטשת את האיפור
זולגת על הלחי לאיטה
נופלת בשקט על האדמה.
|
אות ועוד אות, מילה ועוד מילה,
משפטים חסרי משמעות וארוכים,
העין נודדת על פניהם, מרפרפת בשעמום,
המשמעות הולכת לאיבוד בין חבילת הדפים.
|
הולכת עם עצמי, צועדת
לא שומעים אותי, לא רואים
אני שם אבל לא שם
אני אני אבל אחרת
|
החייל שלי שוב הלך לו,
נפרד בנשיקה מתוקה.
|
כלואה בתוך עצמי,
ציפור הנפש מאחורי סורגים.
|
השקט
האינטימיות
האשליה שאין עוד אדם נוסף בכל העולם
|
היא באה אליי בחלומי,
אמרה לי, "מה לך, ילדה?"
פקחה עיניים גדולות,
חייכה חיוך רחב.
|
ההרגשה הזאת, כשאתה שם,
שווה יותר מאלף מילים, אלף תמונות,
וכשעינינו נפגשות לפתע,
לבי מתופף ושיני נוקשות.
|
רק אחד הוא שיצלח את נשמתי המסורה,
רק אחד הוא שידע את דמעותיי וחיוכיי,
והוא שיאמר את המילים הנכונות,
הוא האחד שיזכה לשחות בתוך חיי.
|
הדלקתי את המחשב,
בהיתי במסך
וכלום.
|
נכתב לכבוד יום הנישואין השלושים של הוריי.
"שנה אחר שנה אחר שנה,
ופנייך עדיין זוהרות כאור החמה.
שנה ועוד שנה, שלושים שנה,
ועינינו עוד נוצצות למראה הלבנה."
|
שקועה בנפשך הכובשת,
טובעת בים אהבתך,
ידי מלטפת את ידך,
צמרמורת נעימה בגבי.
|
השקיעה הגדולה יורדת על העיר
|
הדלת נסגרה, ואין דרך חזרה,
עוד תקופה בחיים נסתיימה.
|
זה מאחד הרגעים האלה, שפשוט בא לך לכתוב משהו. אז אתה כותב.
אתה לא כותב על משהו מסוים, או על מישהו מסוים, אתה פשוט נותן
לאצבעות שלך ללכת בשבילך.
|
20 דברים שכל ההורים עושים
1. מחזיקים את הידית על התקרה של המכונית באמצע הנסיעה.
2. שרים שיר על כל מילה שאומרים.
3. מספרים סיפורים דמיוניים על הילדות שלהם (כמה שהם היו
נפלאים וכ"ו).
|
אל הארכיון האישי (2 יצירות מאורכבות)
|
|
דיר בלק
בלק בן צפור
צפור מעופפת
מעופפת הכיתה
הכיתה יורה
יורה בחורף
בחורף קר
קר במקרר
במקרר חלב
חלב לבן
לבן מרסר
(מכבי ת"א
וקבלה, ד"ר
טוליפ קרויץ) |
|
