[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה










אל היוצרים המוערכים על ידי חן אדיראל היוצרים המעריכים את חן אדיר
רק בשביל השכלה כללית,
השם משפחה שלי הוא נדיר ולא אדיר..

תהנו..ואל תשכחו להגיב =]




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
יום חדש, הבוקר עולה.
ואת גורל הבובה,
יבוא יום ונגלה...


לרשימת יצירות השירה החדשות
אז כנראה... שזה נכון

אהבה
זה שאתה מוזר,
זה כבר לא הבעיה שלי.
ועד שתזכר שאני קיימת
זה יהיה מאוחר מידי.

אתה לא מי שהכרתי
אתה לא מי שאהב אותי.
חשבתי שזה יהיה כמו תמיד,
אני אצעק ואלך
ואתה תבוא ותפייס

ואם רק היית מתעניין
היית יודע

זהו רגע האמת
אבל אתה, עדיין מתלבט
ובשבילי זה אומר הכל
הכל בגלל המסך.

זה כואב,
זה להרגיש ולא לדבר,
זה חד צדדי.

תחושתי
שיעבור כבר שיעבור.

הרהור
אני זאת שכועסת
אני זאת שמתעצבנת
ואני, זאת שמתגעגעת.

והיום אני אראה אותך שוב...
מביט בי ומחייך את אותו החיוך הכובש שלך
ואני אגיד לעצמי- לשכוח! לשכוח! לשכוח!
אבל ממתי אני מקשיבה לעצמי...

כמו ג'וק קטן במחשבות הוא יישאר,
עד שמישהו ימחץ אותו
והקסם יתפוגג וישתחרר.

בהתחלה אפילו לא זיהיתי אותך
רקדנו, צחקנו, עשיתי קצת פוזות
בכל זאת, היית בשבילי החבר שלו

זה פשוט צרוף מקרים אחד גדול
אני בטוחה שההוא שיושב למעלה נקרע מצחוק
אבל זה לא! זה לא מצחיק.

יש מן מלאך כזה שעלי שומר
כל פעולה שלי הוא תומך ועוזר

היום שלפני אתמול היה ממש מטורף,
הרגשתי אשכרה בתוך מרדף.

זה השאיר טעם לא ברור
רוטב מבולבל שכזה..

אני כבר לא יודעת אם לבכות או לצחוק
יש לי תכונה מיוחדת שאי אפשר למחוק.
אני לא מרוקאית אלא אשכנזיה מלאה
אז איך התברכתי בזו התכונה?

הרהור
והוא מסתכל
עם זוג עיניים שואלות
והמילים נתקעות ולא יוצאות
וככה זה נשאר
והוא לא יודע.

ובנתיים זה יהיה רק מבט
שהוא עומד שם מתחת לעץ
חבל שהכל צריך להיות כל כך מסובך.

כמו כל הזקנות האלה עם 100 חתולים ופודל
שבטח גם הן עדיין ממורמרות מאהבה נכזבת.

עצב
הוא לא מבין שזה רציני
ואני לוקחת ללב
שיקרא לי רגשנית
אבל כזאת אני.

גלים שמתנפצים על המזח
פרחים שנקטפים באלימות
שמש שמסנוורת את עינייך
שמיים שמתכסים באפרוריות.

מתחרטת אחרי שעבר הכל
ומה לעשות, עכשיו הוא לא יכול.

הרהור
והם? הם יהיו בסדר...
כי הם תמיד בסדר.
ואני תמיד לא.

עצב
וזה כואב,
זה כואב מאוד,
ואני בוכה.
כמו ילדה מטומטמת.
כי בחרתי להאמין לו
בחרתי להאמין שלשניה הוא היה רציני.

אתה כבר לא מתייחס
אני נמאס לי להשקיע
זה סתם. לא רציני.

אתה שם. אני פה.
זה לא ילך

זה כבר נגמר, מאחורינו
ואני נשארתי לבד,
אפשר לשמוע את הדמעות

יש מין ימים כאלה, שלא משנה מה אתה עושה בהם, זה רע.

אמרתי כן
התמכרתי
הוקסמתי
אבל הרסתי.

אבל אז
ראיתי אותו
עומד שם כמו תמיד
וזה חזר אלי בבום


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
אף אחד לא מסתפק במה שיש לו!

אז אני מבינה. באמת
אבל תבוא תגיד, אל תזיין תשכל.
אתה רוצה להאמין במטרה שהצבת לך,
מטרה שכנראה אני לעולם לא אבין

בכיתי, צעקתי, התעלמתי, ביקשתי, אבל לא...
שום דבר לא השתנה.




חיכיתי...
חיכיתי...
ראיתי "השף
העירום"...
עד הסוף...
ריר נטף
משפתיי...
אבל הוא לא
התפשט!


סוכרזית החיננית
מאוכזבת.


תרומה לבמה





יוצר מס' 47098. בבמה מאז 20/1/05 19:33

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לחן אדיר
© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה