|
 יותר לא לויין
יותר לא משקיף
מסתובב בספירלה
עם רגליים
על הרצפה |
יושב מול מחשב
נוסע בכביש
לומד ת'עולם
מתנתק מהליש
מחפש כיוון לא מזהם
את החופש, הגבול
האהבה..
להישאר......
הכול קרה תוך שניות או אולי מאיות השנייה, אבל החושים הספיקו
לקלוט ולמזלי לא נפגעתי בראש כך שאני זוכר את הכול.
|
"אני ממש לא מבין אותך, איתי, נו באמת, מה אתה ילד?" התריס רמי
בזמן ששניהם צעדו, כבכל יום שלישי, על גדות פארק הירקון,
כשמעליהם מעופפת משפחת סיקסקים ומזמרת.
|
פופאי דה סיילורמן היה מכור לארטישוק, כל ערב ישב, שם כמה
ארטישוקים בסיר, מילא מים, הוסיף קצת חומץ ומלח וחיכה שעה פלוס
עד שהעלים היו ממש רכים.
|
מה לספר?", אמר שמחה בחוסר סובלנות.
"לא יודע, אתה נראה לי מהורהר, משהו לא מסתדר לי בך היום" דאג
שימי, הקוף המדבר.
"גם לי לא, איך ידעת יא קוף?"
"מה לעשות כל אחד ומגבלותיו, אנחנו קיבלנו אינסטינקטים ואתם
מודעות..."
|
זה לא שהמדינה שלחה אותי להרפא שם וזה לא שלאבי היה כסף, פשוט
היה אינטרס לקהילה המדעית לחקור את המקרה שלי , המקרה הפרטי
שלי - "מקרה מוטי דגל" כמו שקראו לזה בעיתון.
|
באמצע השוק עומד אקליפטוס
ניצב כבר שנים ניצב ושותק
בעבר יללו רוחות ותנים
היום הרוכלים: "אשכוליות, ענבים..."
|
כי צבעים בלפלנד ולבן בקטבים
אז לא משנה לאן מכוונים
רואים את האור מבעד לשחור
והולכים... והולכים... והולכים...
|
מיסים ופרסומות כמו מבול על התיבה
צועדת לה ממול אני מרגיש לא נוח
כבול ולא יודע איך לאמר מילה טובה
אל זו הסערה שמשדרת כוח
|
כצאן לטבח עודנו הולכים
רבותי ההיסטוריה חוזרת
קבעון מחשבתי וסתימת פיות
כי אין לנו ארץ אחרת
|
ברבור תת מימי רוקד ריקוד מלחמה
|
מה שנותר מאיתנו - לבחור,
זה לפקוח עיניים
לעתיד
לא חור שחור!
|
בתוך ראשי מתנודדים הבזקים של פרצי מחשבות
חלקם עוברים ושבים כלעומת שבאו
|
רק עשרה סנטימטרים בינינו
של אוויר מילים וריחות
רק עשרה סנטימטרים בינינו
אז למה בא לי לבכות?
|
כואב, לא אדע
מציק, זו חידה
מביט, לא אראה את מלוא התמונה
|
|
|
יום הולדת.
ברית מילה.
בר-מצווה.
חתונה.
במה חדשה.
-ג'וני
והפרעושים וכל
האירועים
הגדולים של
החיים. |
|
