|
 120140764
כמו טיפה של טל
כמו דמעה זולגת
כמו עלה שנופל בסתיו
כך היא הולכת ומופיעה מנסה לתת את הטוב שבה
==================================
היא נולדה בשנת 87'
עד כמה שהיא צעירה נפשה תמיד תהיה בוגרת, אך התמימות
שבה לא תעלם.
היא מזל תאומים , אמורה להיות כישרונית כאופיינית
למזלה
ולכן היא בודקת כל שניה את הדף יוצר-
אז אנא , אפילו אם אלה תגובות רעות , תגיבו!!!
קראו לו עודד...הוא היה בלונדיני עם עיניים ירוקות..
עיניים שכאשר היית מביט בהם הן היו מסרבות לצאת ממך..כאילו
שהוא יודע מה אתה חושב , נכנס למחשבות האישיות שלך..
הוא היה המקובל ביותר...הנחשק ביותר בעיני הבנות..
ואני הייתי זאת שתמיד בצד , השקטה ביותר , זאת
|
ענבל הלכה לכיוון החלון , תוהה אם ההחלטה שלה הייתה נכונה..
דמעות החלו ליזול על פניה "אני לא אבכה!" חשבה...
"אני כל כך אוהבת אותך אמיר....מה אני אעשה בלעדייך?"
נשמע צילצול הטלפון...ענבל זזה מהחלון התיישבה על הספה והרימה
את השפורפרת.
"הלו?"
"הלו , מי זה
|
שלום!
אני בלובלו , החתולה של טל , זאת שכותבת את הסיפורים שלה
פה...
בכל אופן...אני אגיע לעיקר!
אני רוצה שתדעו מיהי זאת שמאחוריי הסיפורים!
אבל אני מזהירה!! , לא כל מה שכתוב פה ימצא חן בעינכם! זה
אפילו יגרום לבחילה קלה...ולרחמים קלים..עליי או עלייה אני ע
|
לקחתי את המפתחות פתחתי את הדלת , נטלי הייתה בדרכה למכונית.
מה יש לי להפסיד חשבתי.
"נטלי את רוצה להיכנס?" צעקתי שהיא תשמע
נטלי שמעה , התקרבה אליי ואמרה לי שכן.
נכנסנו.
נטלי הלכה למחרת בבוקר.
|
נמצאת במעגל החיים.
באמצע הזרם.
רגשותי מסתובבים בתוכי , מחכים למעצור
כמו קרוסלה שמסתובבת
|
מביטה במראת הצללים שלי
שם החושך והאפלה שולטים
שם הכל שחור ורע
בלי דרך מוצא
|
שובל של זכרונות
נאספים בתוך אלבום
כל תמונה מזכירה
כאב של אהבה
|
אני יושבת לבד בפינה , בקצה הספה , מביטה בחברות שלי צוחקות
ומשתגעות כמו ילדות בנות 5 על הריצפה בלעשות "גלישות" , אני
תוהה על החיים שלי , והאם באמת אני רוצה לשבת פה לבד בקצה
הספה?
|
|
|
לכאורה.
דיקטטורה.
פרובוקציה.
כמובן.
רפורמה.
סובייקטיבי.
מנטאליות.
לכן.
נורמה.
דוגמנית מתכוננת
לראיון כמו
שאמרו לה
בסוכנות. |
|
