בבוקר יום שני צלצול הפלאפון שלי העיר אותי, הקול
מעבר לקו נשמע קצת לחוץ "כרמית הטיסה שלך היום מתי
את מגיעה לת"א מאילת"? "אני עכשיו יוצאת" שיקרתי אני
מחכה לך בשדה עוד שעתיים" וניתקה. התארגנתי בזריזות
לקחתי את המזוודה וירדתי במדרגות האין סופיות של
הבניין. עליתי לטיסה לשדה דב ונחתי לאחר 40 דקות,
נועה כבר חיכתה לי בשדה, הייתה לי הרגשה די מוזרה
בקשר ליום הזה אבל התנערתי ממנה לרגע. "בואי נסע לבן
גוריון עכשיו אחרת תאחרי לטיסה שלך" אמרה תוך כדי
שלקחה את המדוודה מידי והכניסה אותה לתא מטען.
עליתי למטוס שיוביל אותי תוך 3 שעות לרומא, הרגשתי
את הפרפרים בבטן ואת הפחד שלפני ההמראה, עצמתי
עיניים ונרדמתי.
התקדמתי לכיוון התחנת רכבת כשאני לא מבינה מילה
באיטלקית ונסעתי לכיוון הותיקן. הפלאפון צלצל "איך
עברה הטיסה? שאל הקול שמעבר לקו "בסדר" עניתי "יופי
תבואי לסאן פיאטרו אני מחכה לך" אמר וניתק. כמובן
שבעזרת שתי תיירות נחמדות שליוו אותי הצלחתי להגיע
לכיכר של המדינה העשירה ביותר בעולם, הותיקן ונעמדתי
ליד המזרקה כשלפתע ראיתי אותו, מתקדם בצעדים גדולים
לכיווני עם חיוך רחב על שפתיו ושיער אסוף, הוא חיבק
אותי ונשק לי "אני רעב את באה לאכול פיצה?" בשמחה"
עניתי הגענו למסעדה מפוארת שאת הפיצה בם מכינים
בטאבון ענקי עם ניחוחות מדהימים וזוג מלצרים תאומים
זהים שהיה קשה לנו לבהדיל בינייהם, היגישו לנו את
הפיצה המדהימה והתענגנו מכל ביס, לאחר זמן קצר הלכתי
לשירותי להתרענן וכשחזרתי ראיתי שמשהו במבט שלו היה
שונה ואז הוא הוציא את הטבעת "האם תנשאי לי?" שאל
לרגע חשבתי שאני מדמיינת אבל הצליל של פעמון דלת
המסדדה החזיר למציאות כ"כ התרגשתי "כן" אמרתי ומרגע
זה ידעתי שחיי הולכים להשתנות......

זה לא סיפור זאת המציאות הקטנה שלי....
ילידת 1981
אשמח לתגובות

לפעמים לפעמים הייתי רוצה פשוט להיעלם

הר גדול הר קטן עיבוד ממוחשב הר גדול הר קטן

זבוב מעופף, דמות תלת מימדית עיבוד ממוחשב הגודל של הזבוב הוא כמו במציאות, מאוד קטן

נוף בזלת עיבוד ממוחשב הרים עשויים מבזלת

נוף ממחושב ציור מחשב נוף שקרוב למציאות אך נוצר בתוכנות מחשב בלבד

נוף מצוייר רינדור תלת-מימד נוף ציורי בתוכנת תלת מימד

קרקטר תלת מימדי ציור מחשב דמות שיצרתי לפרוייקט גמר לסרטון אנימציה