|
בהינף אצבע
אוכל לצבוע עולם
מבט אחד מרוכז
ימיס אלף נשים
להסתובב להסתחרר ליפול לקום לאהוב לחוש להיות וגם לא
להיות לבכות להתעודד שוב לבכות להתבודד להתגונן
לכעוסלשבורלהתפוצץ ל ה ר ג ע
לגעת לחוש לנשק להעדיף להיות שלמה עם עצמי...
להגיד תודה.
חופש זה דבר ממכר.
הוא גורם לך לחשוב על דברים שיכולה להוציא ממך רק העצבות.
|
יער שחור עוטף את גופי
השמש מחממת את כולם
רק לי קר, קר מאוד
משב רוח מקפיא את לבי.
|
שתינו מול מחשב
אני בשלי והיא בשלה
מלחמה
אני שולפת ציפורניים כי ככה למדתי שעושים
אבל בפנים כל כך כואבת
|
ברגעים האלה אני יודעת
שמה שיש לנו הוא השלמות
אנחנו לא חצאים שהתחברו לשלמות,
אנו שלמים שהתמזגו למושלמות...
|
כשאפתח את הדלת
יסנוור האור את עיניי
רגשות עזים צפים
קופצים שורטים ונושכים
חיוך אחד, ליטוף ומילות חיבה
|
אוספת אליי שרידים מריח גופך המתקתק,
מנסה לבנות דמותך לצידי
גם הלילה.
|
אוהבת אותה אבל היא שם
עסוקה בלחשוב
מה עשינו לא בסדר
אני לא בטוחה שאני רוצה את זה בחזרה.
החירות ממכרת.
|
עושה הכל באיטיות כאילו הייתי בתו של לורד במאה החמש עשרה,
כותבת ביומנה עם נוצה וכסת דיו, מפזמת בלחש את מנגינות ליבה
ומביטה בערגה אל מעבר לחלון, בתקווה שמישהו יחפש אותה, מישהו
כמו בחלומות.
|
לתת לרוח להראות מה היא יודעת, ובכך לנסות להתעלם ממגבלותיו
הרבות של החומר. לנפץ חומות הגנה שנמצאות שם בכדי להגן ולבודד
אותנו ממזיקים... לתת לי לדעת שאני לא אחת המזיקים האלה.
אני אוהבת אותך, ואני איתך בפרוייקט הניסיוני הזה שנידון
להצלחה בטוחה
|
פעם כשהבטתי בפרח - ראיתי אור
עכשיו אני מתחילה לראות את נשמת העולם.
|
בסוף שנה זו נקפל מחצית חיים,
נארזם בתיק הנסיעות,
שירחיבו אופקים, יראו קצת עולם.
בתום הטיול נאסוף את המחצית שהשארנו בבית
ונתחיל חיים בוגרים.
|
ככה זה כשאתה קשור לעץ
בזווית העין יכול לראות אש מרצדת
בביתו של האיכר
ריח חם ומהביל של אוכל מציק לך באף
|
|
|
הרשו לי להיות
רציני לרגע.
אוקיי, זהו.
חרגול ברגע של
רצינות |
|
