|
הבית שלך עלוב נורא ועצוב.האויר בחדר שלך כבד.
אני נראית כמו פרינצסה מהפרובינציה בתוך כל הריהוט שלך.זה נראה
לי כמו תמונה כל כך מצחיקה,כמה שאני נראית שם לא שייכת לשום
דבר,גם לא אלייך.
|
אתה לא בוחר להיוולד לטינופת,זה פשוט קורה.זה בגלל שנבחרת
להיות יותר טוב לתוך מה שנפלת,אבל זה דורש הרבה תעוזה ואומץ
להיות אחר.
|
הכל התערבב לי
כמו מים כבדים
שזרקו על אגם
יבש
|
השערות כמו סבל
הן אורכות כפליים
אחרי שעובר הסכין
|
הרי אחזת אותה בזרועותייך
ואין שם דבר
אותו שקט מוכר
צלילות הדעת נפערת
תחת עומס הבדידות
|
אז הם מצליחים
לגעת בלב
ומה שבין הרגליים
וזה טוב ואוהב
עד שנהייה
צחיח וחרב
ומהר מדי מהר מדי
|
אני נפגעתי כל כך. נעלבתי באופן מתפשט וצורב.
אם זה היה עלבון נקודתי אז מילא,זה היה דוקר ועובר.
העצב, התעטפתי בו, נחרדתי בו. אלוהים... כמה קשה לבלוע אותו.
ואני חייבת לבלוע אותו, אחרת איך אני יעכל אותו? יפרק אותו
לגורמים ואפלוט אותו?
|
|
|
רקדנית אקזוטית,
מה אקזוטי בה?
האננס?
בוליביה. |
|
