|
"מבחינתו של לוחם האור לא קיימת אהבה בלתי-אפשרית.
הוא אינו
נרתע מפני השחיקה, האדישות או הדחייה.
הוא יודע שמאחורי מסכת הקרח שאנשים עוטים על פניהם,
מצוי לב של אש.
על כן מסתכן הלוחם יותר מאחרים. הוא מחפש ללא הפסק
את אהבת הזולת.
גם אם פירוש הדבר לשמוע תכופות את המילה "לא", לחזור
הביתה מובס,
ולהרגיש את הדחייה בבשרו ובנשמתו. הלוחם אינו נבהל
כאשר הוא מחפש את מה שנחוץ
לו.
ללא אהבה הוא לא כלום."
(פאולו קאולו)
ואני עדין כאן מנסה להתמודד עם המציאות...
ומנסה לשמור על השפיות...
בלילה כשחשוך וקר, הוא מתקרב ונוגע. ואני שותקת, כבר אין מקום
לבריחה; תמיד הוא ימצא אותי, ויגרור בחזרה. ואני אקרא לאמא
והיא לא תבוא, ואני אקרא לאלוהים אבל הוא שכח מקיומי כבר מזמן.
והוא יתקרב ומתוך הרגל אני כרגיל אפסק את רגליי ואקבור את פניי
בכרית.
|
הוא שוב צועק עליי, כרגיל לא מגיבה, מסתובבת והולכת לחדר.
בורחת על המוסיקה שלי, אל המנגינה, הדבר ביחידי שמבין אותי.
|
היא יושבת בחדר מכינה שיעורים אם אור של נר. אסור להדליק
חשמל,
אסור לבזבז לאמא כסף.כשאמא תחזור היא בטח תכעס כי גם פתיל של
נר היא מבזבזת לשווא.
|
הכול בירוק. כולם במדים. כולנו חיילים, רכוש צבאי ולא יותר.
המריבות בבית רחוקות ממני עכשיו, אני הולך לעזה, אולי אני יהיה
גיבור.
|
אין סיכוי שזה יעבוד ביננו, אין סיכוי לאהבה ואין סיכוי שזה
יהיה טוב ושאף אחד לא יפגע.
|
כשהכל נגמר, הוא נשכב לאט ליד גופה, היא נראתה כמו מלאך. הוא
לא ידע למה דווקא עליו היא הגיעה, הוא אהב אותה ובגלל זה הצטער
שהכיר אותה.
|
האם יצור כה קטן יכול להציל חיים?
|
אני שוכבת במיטה, אתה חוזר כמו בכל שבוע,
אני מקבלת אותך בחיבוק, בהמון אהבה, יודעת שמחר כשאתעורר אתה
כבר לא תהיה כאן.
נשמע צליל הדלת, אתה פותח אותה, נכנס פנימה, מניח את התיק על
הריצפה.
|
אחרי שהוא גמר והכל נגמר, הוא הסתובב והלך לישון, והיא שכבה
בצד השני של המיטה, מכווצת בפינה, ולאט ובדממה היא בכתה. לא
היו לה כבר מילים כדי לתאר את כל אשר הרגישה, את כל הכאב שרק
הלך והתחזק בתוכה, היא ידעה שכך זמן רב היא לא תחזיק, היא ידעה
שמישהו חייב ללכת, ו
|
אתה חותך ואני
ביחד איתך.
אל תגיד שזה הסוף
|
כנפיי פרושות קדימה,
מחכה לרוח שתקח אותי,
שתוביל אותי קדימה.
|
רק חבל שצריך לשלם כזה מחיר כבד
בשביל דבר כה פשוט וטיפשי הנקרא "אהבה"
|
ואני אבקר את שניכם בכל יום.
|
כן, תכאיב לי אהובי, תן לי להרגיש בכאבך.
תרביץ לי, אסבול כל דבר עבור אהבתך, עבורך.
|
אהבה כבר מתה,
אין למה לצפות.
אהבה כבר מתה
והנשמה ביחד איתה.
|
אילו יכולתי לחזור
אחורה בזמן,
האם הייתי משנה
גישה?
|
איפה הייתה כששמחתי
עבורה?
איפה הייתה כשרציתי
אותה?
|
כשאלוהים בוכה, כולם יודעים,
כשלאלוהים נשבר מהחטאים.
אך כשילדה קטנה בוכה,
|
אם רק יכולתי לגעת,
אם רק יכולתי לחבק אותה,
אם רק יכולתי לעוף רחוק,
אם רק יכולתי לנצח לאהוב.
|
מילים מתוקות לאוזן
לא יפצו על
הבגידה.
|
אתם עוברים לידי,
בעיניים דומעות,
כמה פעמיים ביקשתי,
עליי, לא לבכות.
|
להחזיר את האהבה
משתוקקת,
את ליבך להרגיש
חופצת.
|
מורכנת ראש צועדת קדימה,
לעבר ההמשך, למקום
היחיד בו מחכים לי.
|
ואני בוכה ואת מחייכת
אני מתמוטט ואת רק צוחקת
אני רוצה למות ואת את הבחור ההוא מחבקת.
|
ריקבון חודר לבגדים, הריח המצחין
של המוות
|
בגדים שחורים
ואיפור כבד על
הפנים.
|
לפניו היא צועדת בחשש,
אליו מבט היא לא מפנה,
הפחד שולט בלבה.
|
ממשיכים לפגוע, בסתר,
ממשיכים לברוח מעצמם.
|
הגורל שיחק בנו,
קופידון ירה בנו חצים.
ואנחנו ממקומות שונים,
עולמות אחרים.
|
אני גונחת לו באוזן,
הוא מתענג,גם הוא
גונח.
|
דממה,דממה ושוב דממה
כשאני איתך.
|
אור מוביל
אותכם ביחד.
לדרך הנכונה,
דרך האושר, דרך האהבה.
|
אהבה רק הורסת
מכאיבה. כשהסכין לוורידים
מתקרבת, אני רגועה.
|
זה רק אני ואתה,
זה רק אנחנו ואהבה.
זה רק אוויר ומים,
זה רק חיים ומוות.
|
זיכרונות על אהבה שהייתה
פעם גדולה,
זיכרונות של פחד, כאב
אכזבה ופרידה
|
אני הבטחתי עליך לא לכתוב,
לעצמי אמרתי עליך לא לבכות,
לא רציתי יותר להתגעגע,
לא רציתי יותר שיכאב.
|
מתחת לעץ אשב לי
בצל, ואכתוב לו עוד
פתק, עוד מכתב.
|
שוב רחוקה ממך,
גם הלילה אירדם לבד.
חום ידיך נותר כזיכרון רחוק,
זיכרון המכאיב לי כל פעם,
מחדש.
|
הגשם פסק והשמיים הפכו כחולים,
הדמעות שלך נפסקו והחיוך עלה על הפנים.
חזרתי, אמרתי אבל לא האמנת
|
דיכאונות, תסכולים,
אהבה ופרידה.
חיים, מוות,
|
נשמתי יוצאת כל לילה לחיפוש אחריך
אחרי נשמתי התאומה.
|
צלילי נקישה
נשמעים על הריצפה.
נקישה של טיפה,
טיפה של דם, ועוד טיפה.
|
ילדה, את שוב
בורחת,
טוענת שאין זו
אשמתך.
|
חותכת עוד חתך, כואבת
בכאבך.
חותכת עוד חתך, מזילה עוד
דמעה.
|
בתוך עינייך רואה את
הפגיעה, ילדה ספרי לי
בגלל מה כל זה קרה.
|
וכשאין אף אחד
לי אין ברירה.
אני חותכת כדי
לא להיות עצובה.
|
כדור אחד
אקדח טעון,
יש מטרה
יש גם סיבה.
|
התנהגת אליי כמו אל אחת מתוך כולן,
שיקרת, השתמשת, בגדת, ואני חזרתי אליך,
מוכנה לסבול הכל מהתחלה.
|
כענף יבש נשברת ברוח,
נופלת על האדמה.
אשכב ימים על הרצפה,
בלי מעש, בלי תחושה.
|
כשאתה נצמד לקיר
כי אין לך לאן ללכת,
כשהשקט מקיף אותך,
מכל פינה.
|
מה עוד נותר לי לעשות?
לבכות על שיר שלא כתבתי,
לבכות על זה שנשארתי ולך
שאוהבת לא אמרתי.
|
לפני שלמדתי לעוף,
הורידו לי את הכנפיים,
לימדו אותי ללכת ישר
ומהמסלול לא לרדת,
את השמיים גרמו לי לשכח
|
אהבה נשארת אחרי המוות,
אך לאן אנו נעלמים?
|
היינו ביחד,
אך הרגשנו לבד,
היה שקט,
אף אחד לא צעק.
|
מילה אחרונה, נפלטת מפי
מילת תקווה,
מילת אהבה.
|
שיער שחור שופע,
עור לבן טהור,
עיניים שחורות כפחם
ולב כה גדול.
|
מקום בלי סבל,
בלי אהבה,
מקום שאין בו
שום נשמה.
|
הוא צוחק, מחייך
נראה מאושר,
איזה בדרן,
שחקן נהדר.
|
ראיתי בחלום,
את שערך מתנופנף
לו ברוח,
וחיוך עלייך מרוח.
|
מצטערת לומר
שאני הולכת
סליחה שזה נקטע
כך פתאום
|
ניסיתי להסיט את שפתייך ממני, ניסיתי לגרום לך ללכת,
ניסיתי להישאר לבדי לעד.
|
כל נחמה עושה טוב על
הנשמה.
|
דמעה נופלת,מתרסקת
ולעולם לא תשובה.
|
דמעותיך נספגו בחולצתי,
ביחד עם דמי,
דמי ההופך לקר.
|
ברגע שתמות,
לבי ימות איתך.
וטעם לחיי
לא ישאר.
ובלי ברירה
אקפוץ אל מותי,
בלי עוד סבל
ובלי חשכה.
|
עוד שיר שנכתב
בלי קשר,
עוד פיסת נייר אבודה,
|
כשהעננים הגיעו כבר הייתה דממה.
|
עומדת ליד הדלת, דלת לבך,
עומדת ליד הדלת וקוראת
בשמך.
|
כי הורד תנבל גם על קברייך
|
כמו תינוק בעריסתו
אני מתתי,
בשקט, בלי ללחוש מילה
חוץ מאוהבת אותך.
|
ארד עד לשאול
כדי לראות,
את פנייך, את חיוכך.
|
הסכין כבר לא עוזרת
באפלת, הלילה השחור
אהבה בי בוערת
ואין לה מסתור.
|
כשהיא צודקת,
שונאת,
כשהיא צועקת.
שונאת,
כשהוא נוגע, מלטף, מעורר בחילה.
|
נפלה לי שרשרת,
נפלה מרצונה.
שרשרת שסימלה,
אהבה גדולה.
|
אתה זוכר נסיעה באוטו
ואז הזיכרון נקטע.
מה לעזאזל קרה?
|
היא יושבת בחדר, דמעות זולגות. כשהסכין את הוורידים חותכת
זה כבר לא כואב.
היא כבר הספיקה להתרגל לתחושה הזו מזמן, לדם הסמיך והחם.
|
הוא מפנה את הגב וסוגר אחריו את הדלת,
ומאמין למילים שיוצאות מהפה, מתי ילמד הוא לקרוא עיניים
ולהקשיב לכאב שבקול.
|
הוא הלך והבית נהיה מיד ריק.
|
לא נכון שלא אמרתי... אתה זה שבחרת אותי לא לשמוע.
|
הריב האחרון פגע בה כל כך היא רצה הביתה, לחתוך עוד קו.
היא בכתה לה לבד, כשאף אחד לא ענה, היא נשארה לבד בעולם הרחב.
|
כפרח בר גדלתי,
ואף פעם לא נכבלתי,
הייתי חופשייה, בלי דאגה,
רקדתי בלי אף בעיה.
|
מול מחשב ישבתי ולך לכתוב רציתי,
לספר על כל מה שעבר ומה שקורה כאן בלעדיך,
על המוסיקה שלי, על אהבה...
|
כמה פעמים אמרת אוהב ולא התכוונת,
כמה פעמים בכית בלילה כשהלכתי,
כמה פעמים צעקת את שמי ולא באתי,
כמה פעמים שאלת את עצמך למה?
|
כשתקראי את זה, אני חושב שתחייכי.
כשתגמרי לקרוא כנראה תבכי.
תספרי לחברים, בתוך ליבם הם לא היו מופתעים.
תגיעו כולכם להלוויה. חלקכם אפילו יזילו דמעה.
אולי תצטערי שלא הייתה לנו הזדמנות,
|
נמצאת בתוך קשר,
מרגישה כמו בכלא.
יושבת מחובקת,
מרגישה נחנקת,
|
אך הפרידה כה קשה,
הכל כואב ונשבר כשזה נוגע לך,
|
והיא תרגיש שוב בבית, בבית שלה, כמו עכשיו.
בבית הכאב.
|
היה חשוך בחדר, אני והוא, נרות בחדר ומוסיקה ברקע, לאט-לאט הוא
התקרב אליי...
|
בלילה כשנגמרות המילים, ואנו עייפים ממעשים.
יש שקט, את לידי שוכבת, שקטה, נרדמת לאט עם כל נשימה, מביט בך,
מחייך.
|
אין לאן לברוח ואין אפשרות יציאה.
מאבדת את שפיותי במעמקי מוחי.
|
בפינה היא ישבה,
נשבעה לנקום.
נשבעה להביא למותם,
נשבעה שיותר הם לא ינשמו.
|
אל הארכיון האישי (12 יצירות מאורכבות)
|
|
זה אני!
בני סלע, מודה
ומתוודה. |
|
