|
"אשר לכל שאר פגמי היצירה, הלשון הנמוכה,
הסגנון המאולתר שנאסף מכמה וכמה ערימות זבל,
הפרשות של מחברים,
שעשועים מצועצעים המוטלים יחד בערבוביה,
ללא כישרון, המצאה, שיפוט, תבונה, או לימוד;
גסה,גולמית, חצופה, הזויה, אבסורדית, מעליבה,
פזיזה,
כתובה רע, לא מעוכלת, שחצנית, בעלת פה מזוהם,
עצלנית,
משעממת ויבשה; אני מודה בכל...
אינכם יכולים לחשוב עלי רעות יותר מאלה שחושב אני על
עצמי." רוברט ברטון
2003-2007
אין כמו הבית, האימרה המפורסמת ביותר שנחקקה בראשי בהקשר זה.
יש בימינו יותר מדי חשיבות למקום המגורים שלך,
כל כך הרבה בתים מכוערים שעולים מלא, אבל בכל זאת בדיוק אותו
דבר. אומרים שאיו עוד מקום כמו הבית, אז חזרתי.
|
להתבגר זה להיכנע למערכת
לוותר על כל האדיאולוגיות שלך,
על כל מה שהאמנת והגרוע מכל על עצמך
לכן הלכתי על פרישה מוקדמת"
כך כתבתי במכתב הפרידה שלי, מה שהיה אמור להיות.
|
יש חיים ברחוב, אנשים מסתובבים.
בחיוך קר ומנומס הם מחפשים משהו בלתי רגיל.
|
תעמולה נקראת, במטבחי
שורת נמלים עצלות מרצדות את שולחני
|
השמש נזכרה להופיע
בשעת חצות,
כחולה היא הייתה
סגולת הלבנה
|
הטיפות ניתזות לעברי וחוזרות לקרקעית נקייה
משקפות את כל מה שרצתי לראות.
אני הולך היום דרך אותן דרכים שפחדתי ללמוד
|
היא עדיין שוכנת באותו מקום
אני כמעט מקנאה בה.
כל כך הרבה זמן אני שם
אפשר לומר שאני כבר חלק ממנה.
|
חצי מדבריי אמת הם,
שרוצה לצאת לעולם הגדול.
מתחבאת בין השורות
היא הגאווה הנבלעת בשקיקת הלשון.
|
ויש אנשים שפוחדים מהכוכבים היורים עלינו בלילה
הבחנתי זאת מהדהודי צעקות מתמשכות של ימים או שנים
|
אפשר לומר שחיכיתי
אבל שוב דבר לא עלה בחכה
לא אמרת שלום
אז לא אמרתי להתראות
|
אף חלום לא יוכל, לעורר
המיטה התפשטה, בלעה את כולי.
|
ואת כל זה נתת חינם.
הילד שוב ישלח מבט משתהה באוויר
|
אני לא דואגת; הן יצאו
באיחור האופייני
זה סוף עונה קורא הכורז בקול.
|
שברי הגלים
מתנפצים בין כפות רגליי, מזכירים
|
בועות עולות, ואני נסחפת בשקיעה
גוש הקרח נסדק, נוף מרתק שלא ידעת מעולם.
צינה קרה עוברת בכל גופי,
פחד מלטף משתק, קריאה מהמצולות
|
אל הארכיון האישי (7 יצירות מאורכבות)
|
|
אל תאמר סטארט
אפ-
מהיום, אמור
הזנק.
האקדמיה ללשון
החליטו על זה,
באמת.
פינקי |
|
