|
לגדול בקיבוץ זה לפעמים לא פשוט, קצת באמצע, קצת
בצד.. הכי אישי והכי אמיתי שאפשר...
בפעם הראשונה
היה אסור לי להקשיב לצו ליבי
|
בשלט רחוק מנסה ללטף
את כל הדמעות על פניה
|
כל שבוע כמו שרשרת קשורה בזמן
|
דמעה זולגת,
מלח ים
ציפור פורשת כנפייה לעוף
שמיים כחולים
|
ילד הולך בשביל נוח שיצר לעצמו
מעמיד פני מאושר כשליבו מבפנים
מצטמק, נאכל, מרגיש זנוח, חסר חשיבות
|
מילים שיוצאות מפי ומפיך עכשיו,
זה לא משנה,
זה לא הגיוני.
|
היא ברחה לכל האנשים שעוברים לידי,
לפעמים הם נוגעים בי ואני
מקווה להידבק
|
תחת עץ הילדות שלי
בטעם מר-מתוק, שם הכל קרה
על אדמה בה רגליים קטנות מתרוצצות יחפות
|
|
|
בטח שאני זוכר
את הילדות שלי.
אני זוכר איך
החליפו לי
חיתול. אני זוכר
את זה ממש כאילו
זה היה אתמול.
יצחק שמיר ברגע
של נוסטלגיה. |
|
