|
רוצה לקרוע ממני את התחושה הזו,
רק שתיעלם.
|
אף פעם לא בכיתי בגללך
אתה הרי יודע,
שאין בך שום טריגר
לרגש אמתי מבעבע.
|
הבא דרור לרגשותיי
אך אל תשבור כנף
הנח לי לנשום
את האוויר שלך
|
החיים נתנו לי יצרים
אהבה ביקשתי
|
תתנחם אהובי, תתנחם
נשארה לך טיפה של כבוד מלוכלכת
|
ספרתי נשימותיך
עד שנרדמתי,
זוכרת נשימה אחרונה
|
אהבה מטוגנת בכעס עמוק
יש דברים שלא ידעתי
|
אלחש לך מילים
שלא תוכל לשמוע
|
סימני שאלה מטושטשים על פניך,
ימים מתישים מתועדים בקמטוטי הבעה
|
מוצצת לך
את הדם,
שואבת אותו פנימה
|
זה נסגר עליך
לאן שאתה הולך
נתקל בקירות שקופים
מתעתעים בך
|
עבר עמוס מטען,
מוטל לראווה
|
אל זרועותיך נפלתי
ואתה בחיבוקך
לימדת אהבת נעורים
|
אהוב אותי,
שקולה או חסרת מעצורים
אהוב את כולי
בין השורות, מבעד למילים.
|
אין בי רחמים כלפינו
גם מילים לא ירככו אובדנך
והצדק חולף לצידנו
רק אני לא לצידך
|
אוהבת אותך נצח
בכל חושיי
עד אין גבולות ואין מנוס,
עד שהשמיים עטופים אור בוקר
מכוכב בוהק ומאיר לילותיי
|
התאהבתי באמת שלך,
איך שנתת לי לקרוא אותך
להשתלב באור דמותך,
לגלות אישיות מוחבאת.
|
אומרים שיש מלאכים בעולם
אתה המלאך שלי
|
בוא נשב מתחת לענני שמיים
ותספר לי סיפורים
|
אז הלכתי אליך
עם המון סיבות טובות
כשאף אחת לא מספקת
יצר אחד של נקמנות
והלכתי אליך עם תירוצים מעולים
למרות ששנינו גרסנו אמת כאובה
|
איך אתה נרדם בלילה
כשאתה יודע
שאני לא ישנה בגללך
|
ואיך שלא קוראים לזה,
מחזיק אותי שלמה,
מנחית עליי רגעי מציאות
|
השמש מבצבצת מעבר לעננים מבשרי צרות
אנשים דוחפים
ממהרים למקום אחר
ואני עוד פה.
|
אתה אינך יודע
כאב ליבי המתמוגג,
שעות השפל,
ימי החורף
אתה אינך יודע.
|
השקט מפחיד אותי
בפעם הראשונה
|
ואם הייתי אומרת
שכדי להחזיר כל דקה שהפסדתי איתך
הייתי מוכנה להרגיש את הכאב חזק יותר
היית חוזר אליי?
|
פסק הגשם ברחוב,
שלוליות מחכות לראות אותך קופצת
|
פעימות ליבי מכתיבות לך
את הקצב הנכון,
אני נושפת, אתה שואף
אויר משותף
ואף מילה שנאמר
לא תקח משנינו,
את הרגע הנכון הזה.
|
אני,
שמדמה אותך לסוגי דמויות,
נדהמת בכל פעם שאני מביטה בך
|
אנשא לך
בירח מלא,
שלמות מאחדת
חלומות נפרדים
|
אני מתכננת לנו עתיד עמוס תקוות
ואתה שואב אותי אל ההווה שלנו,
תופס אותי בשמחתי המקושטת
וגורר אותי מטה, אל קשיי היום.
|
אתה אמרת ים
בוהק משתי עיניי
סוער ומסוכן
אך ממכר
|
אני בוכה אותך החוצה מתוכי,
לא רוצה שום פיסת זיכרון
|
ממלא בי חיים
בקצב סוער,
מתנגן לו מזמור משותף
חוטף מבטי, אוהב רק אותי
מלטף את ליבי המוצף.
|
ואין לשפה את הכוח מולך,
כשאתה כובש בי חלקי מגע.
|
לילות שלמים הרגשתי
איך ידך עליי מונחת
מאתרת נקודות תורפה
|
האמת שלי נקרעת שוב ושוב
תחת גוף מיוזע
ואין מציאות קיימת לאף אחד
|
צורחת אליך
צורחת עליך
ואתה לא שומע קולי
|
אתה הגאון של המילים שלך
שעושות אותי טיפשה,
אל חנון ומחונן שכמותך
|
גופי הרועד משתוקק
לגלי תשוקה של עונג
|
אני רוצה לכאוב בגללך
ומשהו חוסם רגשותיי,
רוצה לצרוח שנאה
לשרוט את פניי ולבכות
|
הבטחתי לך לא לבכות
ועיניי מקיימות הבטחה
|
שאריות של אוויר
מהגניחה האחרונה שלך
חודרות כמו רוח קרה
לאט לאט
|
ואין געגוע כמו זה
שחזק מאלף תחושות,
פרידה קרה על המצח
מתמוגגת לתוך הדמעות
|
היה לנו רע ביחד
והיה לנו טוב
והיינו.
|
הלוואי ויכולתי באמת להתנתק,
להוריד מעליי את כל העול שאני נושאת
|
שנינו יודעים את השעה הזו
פעימות לב בקצב שעון מתקתק
לומר כל מה שצריך, לבכות כמה שפחות
ולחבק.
|
ואז כשתשאל איפה טעינו,
אני אחייך חיוך כואב
שמסתיר בתוכו לילות שלמים של בכי,
אני אומר לך ששנינו נהיה מאושרים לחוד
ואתה תדע שאני משקרת.
|
ואם הוא מת אז אין דבר
יעמדו הימים לזכרו
ותשכיח אותו רוח קרה
עטופה בצמרמורת דוקרת.
|
אתה מגדיר אותי
בהגדרות המסובכות שלך,
מנתח אותי כאילו הייתי שיר
עם המון מטאפורות מורכבות
ודימויים לאהבה שלך.
|
רכבת ישירה למקום שבו הכרנו,
דוחקת את הזכרונות לפינה קרה בלב
|
בין חומות נפגשנו
חסומי דרך,
עולם שלם מכל צד
אותם שמיים,
|
תחדיר בי את הרוע שלך
תלכלך אותי בתאווה הרסנית
|
אתה רואה בו אוסף
של דמעות כאבנו,
אני רואה בו מפלט
מיובש החיים
|
עוד חיוך מנגן
מנגינת אהבה,
יופייך השליו
משתלב בהילה,
ואתה יצירה
שעוצבה מקסמים,
כל כך מאושר
בעולם של סובלים.
|
אני אומרת כאבי בשקט
לוחשת לך מילות חנק אחרונות
סדוקה ונחלשת
|
הוא כבר כמה שנים
מנסה לפגוע בשמש
מביט בכוכבים ותוהה לאן
|
כבר שכחתי איך כאבתי
איך נפלתי על ברכיי
את הבדידות המכרסמת
את העצב על פניי
|
ולא רוצה להתנגד
גם כשיודעת שצריך,
החולשה מולך מכה בי
|
הם אמרו לנו ללבוש מדים
לעמוד ישר, לצעוק הקשב
אנחנו כבר לא ילדים
הלב ישן, הראש חושב
|
כמו הנשמה יוצאת מתוכי,
מתפתלת מעונג עילאי ללא משקעים
|
אל תחבק
ואל תלחץ על מנגנון ההרס העצמי שלי
|
את כל כך יפה היום,
יפה עד שקשה להבין,
עד שכואב להביט
|
איתך אני שלמה
ויודעת,
שהאהבה שלנו
זה מה שרציתי תמיד
|
הם דיברו אליי מילים
ולא הקשבתי
עיניים פקוחות ללא מטרה
|
הכעס משתולל בתוכי
גלים של אנרגיות רעות
מתחוללות, מתחננות לצאת
|
כשהבטחת לי שמיים לא ידעת
שגשם סוער יציף כולי,
שהשמש תצרוב פצעיי
שירח יאיר לי כאב.
|
עוד חושבת עליך
קצת, מדי פעם, בגבול הפרידה,
המון דברים מזכירים לי אותך
|
אני נשפכת מולך עירומה,
גלים של קימורים עוטפים אותך,
סוחפים למחוז הבדידות
|
אני רוצה להיות לך כשיר
הבוקע מגרונך לאור בוקר,
להיות לך כפרח
|
אל תתן לי לבכות
לא הלילה.
|
באותן מילים שהיו לי,
כחומר ביד היוצר,
בגינוני לשון ובשפה רהוטה,
לא אצליח לתאר
גם לא מעט.
|
מגמגמת את חיי קדימה,
עוד שלב רעוע בדרך לפסגה
ממציאה כוח דמיוני שסוחב אותי זוחלת
על אדמה יבשה.
|
אהבתך נמדדת
בגבול הכוכבים
רחוק משתי עיניי
אך מאיר לילות קרים
|
אתה צריך מישהי שתזכיר לך מי אתה
מאבד את עצמך ומפחד
|
הקול החלש שלי
אינו מתמודד עם הרעש
שמשמיעה העזיבה שלך,
מילים דועכות להן בשקט
|
התנועות שלך חדרו בי
ואני לא הפסקתי לרקוד
נשימות, מבטים, נשיכות
ואני רציתי עוד
|
הם לא רואים את שתי ידיי
מסתירות עיניים פצועות
אשר נשקף בהן יאוש.
|
אתפתה לומר
אני חיה בשבילך,
חסרת השלכות
מרותקת לחשש
נוגעת באמת.
|
מתחת לשתי עיניים קטנות
מסתתר פחד גדול
אנחה שלוחצת לצאת,
רעד במסווה של קור
|
אתה לועס את כל כולי
ובולע
|
חום גופי נוטף ממך
משתרכת בין אצבעותיך
מתחככת ועולה
יורדת ותופסת
כל מה שרק אפשר
כל מה שרק תתן לי
|
נזכרתי איך ללכת ממך שוב,
איך ליפול מבין זרועותיך
עקרונות עבים
על סף ייאוש
ואין במה לתפוס.
|
נישקתי את ידך
כדי שכל מה שתיגע בו יפרח,
שאפתי את ריחך כדי שאוכל לנשום
גם כשלא תהיה איתי,
|
עברו שעות רבות
אני כבר לא סופרת
|
הלילה תפרוץ ממני,
הילדה הרעה שחיפשת
|
שפתיי שלי מולך,
ניצבות הן מול שפתיך
נעות בקצב מילים.
|
השמיים צבועים כחול
באותה שיטה בכל בוקר
|
אני עדיין מצליחה לרגש אותך
לגרום לך להתפעל מאישיותי
היופי שלי מלהיט יצריך
ואני תמימה בעיניך גם בחטאיי.
|
עם בואך ידעתי
עוצמת רגשותיי,
לגמתי תשוקה מתלקחת
|
לא מצאת דרך לרכך את הקושי
למנוע מהכאב להתפרץ במלוא כוחו
|
זו היתה הפעם הראשונה בלעדיך,
לקום לבד ולחייך בכוח
כי עוד לא מצאתי סיבה
|
היא יודעת להוריד גשם
ולהשקות את מה שכבר יבש,
היא מוליכה שולל
לדרך מקושטת
עטופה צבעים.
|
לא צריכה לומר לך כמה אוהבת
כשאתה רואה זאת בעיניי
|
לפתע אני שמה לב
שהשמש זורחת מתמיד
|
אוחזת אחיזה אחרונה
במה שהיה שלי
|
תרעיל אותי שוב
בסיפוק הכמיהה המסתערת
אל עבר חיסול עצמי
|
תן לי עוד מבט אחד מסרב,
עוד תירוץ קטן
שיהיה לי במה להאמין.
|
ולמרות שחשבתי
שאין דרך ללקט את חלקי ליבי,
לחבוש את פצעי האכזבה
הגעת אליי כמו שי
ופילסת דרכי אל האושר.
|
ונוספו לך פנים
עם עיניים מביטות אליי
וחיוך מכאיב בפנים
מרוב שאתה יפה
|
חשבתי שתחזור עם השקט
ועכשיו אין את מי לחבק
|
רצות לי בראש מילים של שירים,
ששרת לי מול השקיעה
עם מבט נוגה של עיניים בורקות
הרגשתי עצמי אבודה
|
תבוא אלי עם ניסיון
גלה בי שערים נסתרים
גנים אבודים
יערות שוממים
|
תבכה בגללי
כאילו שמעולם לא צחקת
|
אני לא רוצה את החיבוק הקר שלך
וגם לא את המילים המלאכותיות
תתרחק ממני שאוכל לנשום
תלך, שאתחיל לשכוח.
|
היי רכה אליו
הוא עבר קשיי עולם,
חבקי אותו אלייך
חבקי במקומי.
|
אתה מרוקן אותי כדי שתוכל
למלא אותי שוב
|
אני מוצאת את האהבה שלי אליך בכל שיר, בכל מילה, בכל רגש קיים,
אוהבת אותך עד כאב, עד מקום שכבר אי אפשר לנשום בו.
|
ואני אוהבת אותך עד כדי שנאה, אוהבת אותך עד כדי צרחות
באוזן שלך.
רוצה אותך עד שלא נותר בי רצון לרצות כלום, מייחלת אליך, כמהה
לקולך
|
במקום לבכות אני צוחקת, כדי לא לשבור הרגלים והזמן רק מרכיב לי
סיבות, כמו לגו של חלקי אהבה.
|
זה נראה לא מציאותי, אתה יודע, שאי פעם אני אצליח להיות עם גבר
אחר, שאני אחליף את כל מה שהיה לנו בגרסה אחרת, אולי יותר
טובה.
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
תסתובבי
אני רוצה לנסות
איתך משהו חדש
אמצעי לא יעיל
לשבירת הקרח |
|
