|
Little Billy
נוכחת לסירוגין מנובמבר 1990.
לאור מנורת הרחוב הנגה
אני משילה את דעתי
|
מנסה להצטופף
עד שראש יגע
בבטן ורגליים
יחבקו
|
כמה נוחה היא הציפייה,
הזמן מאבד מאחידותו כנגד
אלף סמטאותיה
|
ואותיות מודפסות נוזלות
בדיו שחור
|
קשור אותי ב
אזיקי מתכת
חזקים שלא
אזוז, כעת הוצא
|
חצי חיוך
נפרש
על שתי פיות
זה עדיין לא
יוצר חיוך
אחד
|
הלומת רסיסים של עצמיות
תעיתי בין רגעים, אבל
כותבת
|
ההוויה מצביעה עליי באצבע
לא מנומסת ומגחכת
|
במבט מצועף אני נוצרת
את הרגע, מהסה תקתוק
שעון ומזדככת ברכות.
|
והוא שורט
את דפנות
רחמי וחורט בי
צלקות
|
ק צ ר
ורק יד מגששת באוויר
השרוף כחולת ירח
|
יש למה לצפות
זה יגיע בצורה ובצבע
|
בלא תזוזה שתיקה
מופתית אבק שם
מצטבר
במיתרים
|
המיטה מוצעת בסדינים חדשים
מרקם בית חולים וריח זר
|
מעכשיו אני מבטיחה
שאוהב אותך עם פתוס
אתן לך להרגיש
שאת הכל או כלום
|
סבתא עם מכחול חותמת
ובעיניה מדמיינת אובייקטים
עם צורות מעניינות, בזמן שסבא
|
יש מרווחים
בין החלקיקים
שמילתי
במחשבה חיובית
ואז לילה
|
קולות אינם קולות
וטעם אינו טעם
אלא זכרונות
|
אתם,
תפלו לרגליי אני
באה לגמוע
דמכם
|
שערי התאווה היפתחו
אליי יקיריי, עונג צרוף
מחכה בלילה של כאב.
|
אל הארכיון האישי (7 יצירות מאורכבות)
|
|
קשה לי להחליט
אם נרקסיסם
מוביל לשנאת אדם
או שמא שנאת אדם
מובילה
לנרקסיסם.
בינתיים, אני
נהנה משני
העולמות. |
|
