|
 "בזכרון המעומעם שלי היום, מסך כבד של מלחמות והזיות"
[סינרגיה] |
silent tear
עכשיו תורי לאהוב
גם לי מגיע
מישהו כאן קרוב
יחבק וירגיע
את השדים במלחמה הזאת.....
את הפצעים שלא נותנים לחיות....
מישהו להיות איתו ביחד לא לחוד
מישהו להיות איתו ללכת לאיבוד
מישהו לרוץ איתו איתו בגשם החזק
שבתוכי תמיד יורד
ולא נפסק
עכשיו תורי לא לכאוב
גם לי מגיע
מישהו, שלא ייתן לעזוב
הוא יילחם וינצח
אחד אחד
את הקרבות במלחמה שבי
הוא יחבר את החלומות הקשורים שלי.
[מישהו לרוץ איתו-ד.סולומון]
"אל תבכי" מפציר הוא בי,
חיי את בשבילי,
ליבי עכשיו שלך.
כוכב שמחייך,
אפילו שמת.
|
איך כאן צדק, אין הבנה
ההיגיון לא תופס שדבר כזה קרה.
עכשיו אתה קבור באדמה,
נשמתך למעלה בשמיים - ואני
אני חיה בשבילך.
|
הסדקים בלב מסרבים להתאחות,
הכאבים בחזה לא רוצים להרפות.
הגוף רועד, הנשמה כואבת
ואני אט אט דועכת ונגמרת.
|
ואין לה לאן לברוח
לא, אין בה עוד כח.
ועכשיו הוא הולך.
|
אני נמצאת כאן, בגופי בלבד. מסתכלת לעצב בעיניים.
הוא אומר לי שמותר לפחד לפעמים, אבל לא לחיות בפחד.
|
עכשיו, כשהגיע הזמן להיפרד, אז ניפרד.
ניפרד מהפחד, ניפרד מהלבד, ניפרד מהאפלה, ניפרד מהשיברון.
עכשיו כשהגיע הזמן להיפרד,
אני יודעת שכך עדיף.
|
|
|
היה לי דוד -
ניצול שואה -
שהצליח לצאת
ממלחמת יום
כיפור, אנטבה
ושל"ג בלי פגע,
הגיע לבוסטון,
נחטף עם כולם
אבל צנח מהמטוס
בול על בניין
מספר 7.
ברגע שהוא
התעורר, חשך
עליו עולמו.
פראייר.
אד המתאבד |
|
