|
היא הטעם לנשימה הבה , בקולה, במגע ידה ,
הנוכחות הזו
היא מושלמת בפגמה ,ביופייה ובמילותיה .
היא מושלמת בשבילי ...
ולי , אין לי אומץ לשבור את החלום!
וכך זה ישאר
והיא תישאר מושלמת ורחוקה
רק בגלל שלי אין אומץ לגלות מי היא באמת.
כך הן תמיד מושלמות בדמיון
לרוב, בכל אחת, בסוף
מוצא אותך
התנועה, המבט, החום
משהו שמזכיר לי אותך
|
כלום לא זז, שום דבר לא משתנה.
גם אחרי שהסיגריה שהצתי זה עתה, תשרוף את אצבעותיי...
כלום!!! רק אותה שגרה מסריחה
|
נטע קר לי!!! מתי את חוזרת???
|
הצורך להכיר את הסיפור, לראות את העתיד, עד לכאן "צורך טבעי"
אתם אומרים.
אבל קיים במקביל "צורך נוסף".
|
עברו שבועים, ולא מצאתי את האומץ לדבר איתה.
אולי אם כל העולם יוכל לקרוא את מה שיש לי להגיד לך, היה לי
יותר קל למצוא את האומץ להקריא לך את זה.
|
|
"אז מפיסטו אמר
לי שאני חייב
להפסיק לדבר
לעצמי או שאני
אשתגע, אז אמרתי
לו: "מפיסטו,
אתה הרי דמות
דמיונית בראש
שלי שאני משוחח
איתה כבר שנים,
אז תירגע, כן?
-דיבורים שביני
לבין עצמי |
|