|
Somewhere ages and ages hence: Two roads diverged
in a wood, and I- I took the one less traveled by,
and that has made all the difference."
-Robert Frost-
מקור האור היחיד באולם היה ממנורה קטנה על הבמה.
הוא משך אותי אליו כאילו זה היה האור שלו חיכיתי כל חיי.
עליתי בצעדים קטנים במדרגות הצדדיות אל הבמה, כמעט ולא ראיתי
דבר מלבד וילונות הארגמן הכבדים שמסגרו את הבמה הגדולה.
|
החליפה שלו כבר מזמן התבלתה, גם הנעליים שלו יצאו מהאופנה אי
שם בשנות ה-70 , הוא המורה היחיד בביה"ס ששם עניבה בכל בוקר
ואין לו יותר מאחת כי את כל הכסף שלו הוא משקיע בלימודים
ובחוגים של הילדים שלו.
|
עוד לפני שהרוחניות הפכה לסתמיות, הרבה לפני שהכל נהיה מובן
מאליו, קצת לפני שהכל נהיה כביכול כל כך פשוט, ולפני שגם אני
שברתי את החומה באת אתה.
|
העריצו את חכמת החיים שלו שנבעה מחוברות הקומיקס שהוא קרא,
צחקו מכל בדיחות הקרש שהוא סיפר בחינניות מרובה.
את היומן שהוא כתב בכיתה ג' כשבילה את רוב השנה במאפייה
המקומית הוציאו לאור והפיצו בכל העולם, הוא היה קדוש יותר
מהתנ"ך ומהברית החדשה.
|
הוא קרא לה "מאיה המפגרת" והיה מושך לה בצמה כל יום, לפחות
פעמיים. והיא, היא לא קראה לו בכלל ולמרות ששיערו היה ארוך
מספיק בשביל למשוך בו היא לא התקרבה אליו אפילו כדי להריח את
הבושם של אחיו הגדול שהוא היה שם על עצמו בשביל להרשים אותה
|
תוך מסווה של נחמדות וחברות הם חדרו עמוק אל תוך נשמתי כמו צבא
חיילים.
אמנם לא הצליחו לכבוש, רק הרסו ובזזו,
הסיקו מסקנות מוטעות ויצאו באותה האלגנטיות המושחתת.
לא בכיתי ולא כעסתי, הם הגיעו לסיפוקם כמו אנס מנוול.
כעת הם יודעים בדיוק מי אני והם רגועים.
|
רוצה כל כך לחוש בענן
מושיטה ידה ועוד רגע נוגעת
פוסעת עוד צעד קטן
ושוב מטה שוקעת.
|
לה זוג כנפיים גדולות
העוטפות אותה ברוך של הרוח,
רגליה על האצבעות עומדות
נשענות על גזע שטוח,
|
פחד נשקף בעינינו ואנו,
זועקים לאלוה שיציל אותנו.
|
מה? אתם הולכים להתחתן? לא שמעתי? מה? להתחתן הא?
כן, כן... היא רוצה אותך רק בשביל הכסף, יא זקן חרמן שכמוך.
מה זאת אומרת גם אני זקן? אני לא זקן, כאן בגן עדן יש הרבה
כמוני...
|
|
|
למה
מיינסטרים???
האמן המיוסר... |
|
