|
" אהבת חייך
היא הפרידה היחידה
אותה
אינך יכול
לשאת"
שכובות באמבט התענוגות
גופי הצרוב מהחיים
שותה לרוויה
את האושר שבין רגליך
|
וצילומים שזורים
חקוקים
מתערבלים בתוכי
נמהלים בעצבוני
ונידפים
כמו סלסולי קטורת
אל תוך הקהות החרבה שבחוץ
|
להסתובב כמו קלמנטינה
כשמבטך המתכתי
מכווץ את גופי
|
מיהו המעז למאן לרגלייך השקופות
מיהו זה למענו את נותרת כבולה
במחוך הכאב?
|
שהחיוך לא יפגין יותר מדי רגש
אתה חושב
|
ונראיתי לך שלמה, אפילו מושלמת
עם החיוך המזויך שפעם ידעת להבחין בו
|
ירוק בעיניים
סגול בעפעפיים
סומק מכסה
לחיים סמוקות
|
זה הסכין שמסתובב
או לשונך בפי?
|
אפשק את רגליי
ואעתר לד"ר גושטל
המתחנן "מיידלע, תרפי"
|
טעם אישי
ממתק הפרי,
את החרצן
תירק לתוכי
|
מתום לא היה בי
קל וחומר לא נשאר
|
עכור עד בלי נשוא
אתה מפרפר
לוהט בתוכי
|
השאר צלקת
פנס,
כחול
דקירה
|
אתה עוזר לי לאסוף
אתה קדוש אלי
אתה אבא אלי
|
כאילו את כולך
אינך יותר
מעובר לא רצוי
|
מתפשטת -
מגלה אט אט
את נבכי גופי
|
|
|
נכשלתי בתיאוריה
כי הייתי בטוח
שהשלט האדום
ההוא עם המטוס
זה "זהירות,
מטוסים חוצים את
הדרך".
צרצר. |
|
