|
עדיין מחפשת משהו מפתה לכתוב...
ייאמר לזכותך
שאת יודעת
לשאת את שמך בגאווה.
|
פשוט וטבעי, כאילו נלקח היישר מתוך בראשית.
כאילו רק נגעה בו אצבע אלוהים שהפיחה בו רוח חיים,
ועץ הדעת עדיין מחכה שיקטוף פירותיו.
רק שלא ייקח, שלא ייקח מן הפרי!
|
אדוארד הכניס את הראש לכיסו ויצא לטייל ברחובות העיר.
"איפה הראש שלך?" שאלו האנשים
|
אלוהי המלחמות בכה היום
למרות שהוא כלל לא קיים
וניקה נעליו של פצוע
|
בדרך ללבנון, פתאום בלי כל אזהרה, נשימתינו נעצרה.
התנגשנו במסוק השני. והכל התפוצץ, אפילו אני.
וגם המסוק השני התפוצץ, אחרינו.
|
במראה דמות אשה
עם עיניים כחולות
ושיער שחור ושמלה
|
האם אי פעם הסתכלת
על הילדה כמעט הכי יפה בגן
|
תמיד מסתכלת למטה.
פושעת שאין לה כבר כוח,
להרים עיניים.
|
אל פיסה של שלום מאובק ומזיע,
נוסע אני, ותיכף אגיע.
|
יש לי מזל שיש לי חדר משלי
ולכן אין איש רואה
פעולות מוזרות מצויינות
|
כשתשאל הצדפה מהו ערך פנינתה
היא תשיב כי ערכה הוא חוף ים
היא תשיב כי ערכה הוא עת של חיים
היא תשיב כי איננה יודעת
|
הוא עמד מעליה, וחלום בכפו.
ולא ידע אם עליו לעשות כן, או לא.
לעיתים קרובות נמלח על דעתו,
אך בכל זאת רקם חלומות לבתו.
|
לו היה לי אבא עשיר,
כבר הייתי עשירה ממזמן.
הייתי פותחת לי עסק,
|
תמיד היה לך קל לומר לי כן
לא היית עוצרת
בעדי
|
לרגע חטוף
לשנייה חטופה
באוויר גס וגוסס עטופה,
|
מילים גידלתי ורוממתי
אל מעבר לכל יכולתי
|
מלך יקר של ארץ הלילה
זוהי לא מלכתך על סדינים
ליטופך אינו כמגע לה
אתה עיוור.
|
התקבצו להם בבונקר
משוררי המלחמות
לשזור ביחד חרוזים
של דם ואש
|
קח את השבת, דחוף אותה אל תוך חלה.
יש לחמם בחום ביתי מראשון ועד שישי
ולהגיש חם.
|
עומדת אל מול המראה בחדרי
ונראית בדיוק
כמו אתמול
|
הנאה גדולה טמונה בישיבה
מול שולחן הכתיבה, הריק.
|
כשבין טעם לטעם
פורצת לה שטות
קשה לה מאוד להודות בטעות.
|
"הרבה יותר קל לתפוס קרניים של שמש
כשהן רטובות", אמר הירח
לילדה שידעה לדבר עם השמיים.
|
שמש שכלואה בין סורגים.
שמש שזורחת, רק לבין קירות,
ורק בתוך ביתה.
שמש ששולטים בה הלילות.
שמש, שמתנהגת כמו ירח.
|
על אי בודד, באוקיינוס אחר,
יושבת בתחפושת.
|
על סף הייאוש העשרים
הכל היה ברור לעין.
קישטתי פני בסמלים.
|
אלפי שנים
הם מתרבים בדרך
שטובה להם.
|
הוא קנה כרטיס,
שבועיים של שכרון חושים,
הוא לא הראשון
|
קופצת מענן רק הפוך.
צפה על פני האדמה.
|
על שולחני
בין דפים לקרעים
מונחת צוואה.
|
יש יותר מדי
אנשים שחושבים
אנשים חושבים
זקוקים לשקט
|
|
|
אמא, אני חושב
שהגיע הזמן
שתדעי...
אני ילד מאומץ!
חרגול |
|
