|
הזמן זורם, הגשם לא מפסיק לרדת
הדפים ריקים כי המוזה מתייבשת
רק האהבה פורחת ומתחזקת
מוזר שמוצאים תקווה
כבר מפסיקים לייחל לה
היא כאן כמו תמיד מונחת
אורי האור שבחיי
כבר בן 27 אוהב אישה, אחת ויחידה
לכתוב קצת שכחתי
הוא מצא את עצמו מרחף, ממש מרחף לא מטפורית ,לא מין הרגשה או
תחושה מרחפת אלא ממש מרחף ,זאת לא היתה הזייה או איזה השפעה של
איזה סם שהוא לקח , גם לא חלום או מחשבה ,פשוט מרחף זה כבר כמה
ימים שהוא מרחף.
|
נשמע שהיה טוב, נכון ?
אני לא ממש זוכר אבל הרגשה שכן היה טוב, אבל אף אחד לא הבטיח
לכם שמשהו טוב לא יגמר, נכון.
אנחנו לא ילדים, אנחנו בוגרים, מבוגרים ואנחנו לא מאמינים באמת
באגדות ועושר ואושר, ופיות ונסיכות וכול החרא הזה.
אבל זה היה טוב באמת לפעמים הרגשת
|
"רוסי לבן", היא עונה. "תביא כבר שתיים", אני גומר בשלוק את
הראשון שלי, היא מחייכת ומסתובבת אלי. "ביג ליבובסקי", מחכה
להזדהות. " לא תמרי...", דחיתי את הניסיון הפטאלי להזדהות.
|
היא רועדת והוא מתחיל לבכות. הוא רוצה לגשת אליה לחבק להרים
אותה ולקחת אותה רחוק שיהיה יותר טוב, הוא רוצה כל כך לצאת
לנשום אוויר, רק שתצא מזה הוא יתגעגע אליה...
|
טיפש, מה חשבת לעצמך שתשב ותחכה לך במשך שנה? אומנם גרתם ביחד
שנתיים כמעט ורוב הזמן היה טוב, נכון זה היה קשר מדהים, אבל
עובדה שזה נגמר, קורה, כל אחד מקבל כיוון בחיים ושעושים בחירות
בחיים צריכים לעמוד מאחוריהם, אתה רצית לעזוב לא היא.
|
שלושים ואחד בדצמבר אלפיים ושתיים , אני חוזר מהעבודה באופניים
דרך שדרות רוטשילד שאני חולף ליד רוטשילד פינת שינקיין אני לא
רואה אף אחד נמלט במהירות משוורים משוחררים וגם אין שום זכר
לעגבניות , אני רואה רק אנשים , אנשים בודדים ,באוזניים מנגנים
לי גרוב ארמדה ,
|
בלילה נשמתי אותך
בלילה הרחתי אותך קרוב, קרוב
יכלתי לטעום את זעתך על לשוני היבשה.
|
אלוהים ברא את העולם בשישה ימים
יצר את החומר והמחשבה
את המופשט והנראה
|
הפעם יחתכו בבשרי וגם תשארנה צלקות
ואני כל כך צעירה כבר לא רוצה למות
|
ישנה מילה
נאמר לרגע שהיא מסמלת מחשבה
|
רכה כמו העננים
כמו המחשבה
|
רציתי להסחף, להשאב למשחק המטורף.
|
לא בגלל שאני רוצה אלא בגלל שהמשחק התחיל ואי אפשר להפסיק.
שחקי איתי המשחק, החוקים אומנם השתנו ואין לי מושג כבר מי
מוביל, אבל שחקי.
|
מים טהורים מחיים
רוחצים את גופי , מנקים את מכאוביי
שוטפים את פצעי.
|
אין גורל רק בחירות
אני רציתי ימינה
ואת רצית שמאלה
עכשיו את קדימה ואני אחורה.
|
תארי לך היו לוקחים את כל המילים
|
הבע לי את הרגע המושלם
ושיהיה נצחי שלא יגמר
|
נכתב כבר הכל
די לכתוב
שנים ציירת פנטזיה
הרפה מן המכחול
|
האם רקדת יחפה אל מול הלבנה
האם מצאת קצת אושר ואהבה
ועכשיו את שלמה לא חצויה
|
- כמו השקיעה הממלאת את הרקיע
באדום כתום, צבעי פסטל
הרגשת הנצח, היופי האינסופי
שורפת בעיינים, מסנוורת.
|
רק אני יודע מה היא עושה בבוקר איך היא לוקחת את הזמן במיטה
עוד קצת מכבה את השעון ומכוונת אותו לעוד חצי שעה בשביל שהיא
תוכל לחלום עוד קצת למשוך את החלום המתוק המאושר עוד טיפה,
לשמר את התחושה של חמימות המיטה, להמנע מלחץ הבחוץ מבדידות
היום הנפתח.
|
אני חשבתי ולא אמרתי שאני רוצה לאהוב ולהשאר קרוב.
את חשבת ולא אמרת שאת יודעת שאני ישתנה ואני יתרחק.
ואני חושב עליך כל יום.
|
|
|
