|
אני מאוהבת במילים. לחלוטין.
זו מהותי.
וזה מה שיוצא ממני..
מתגעגעת לריח שלך.
ללטף לך את השיער הרטוב, אחרי המקלחת.
לדגדג אותך עד שתתחנן שאפסיק
|
ללכת ברחוב הומה אדם.
מנותקת מכולם.
|
לעולם אתה לא תדע.
לעולם עיניך לא יזכו לרפרף על האותיות הללו...
לחוש אותן. אותי.
|
ולבי נוהר אחריו...
עד כלות...
ובסך הכול פגישה אחת לעזאזל. פגישה אחת!
הכול בגלל שיחת הטלפון הארורה - מעוררת...
|
אין לי את המילים המתאימות כדי לבטא.
לא מצליחה לבטא.
שכחתי איך מבטאים בכלל...
חיה במין עולם שלא שייך לי, כי ככה אני מרגישה - לא שייכת.
|
למרוח חיוך על הפנים. הכל נפלא.
זה אפשרי?
מסתבר שכן... החיים ממשיכים... הם דווקא מאוד צבעוניים.
|
איך היית אוחז בי. כדי שלא איעלם חלילה.
והיינו רק אני ואתה.
ולא היה קיים כלום באותם רגעים.
|
זה מדהים כל הדבר הזה.
בשיא האושר שלך כשאתה בהרגשה הכי טובה שלך
מילה אחת יכולה לשנות הכל.
|
הו כמה טעיתי. אינך משער אפילו.
והזמן עבר, ואני לא חשבתי יותר מדי...
|
יש בי פחד, תבין והכל מוזר לי פתאום.
שכחתי איך ומה, איך מתחילים, מה אחרי זה...
|
|
|
הכיצד?
אבשלום קור תוהה
איך. |
|
