|
והלב בוכה לי מהעיניים, ובכיתי ובכיתי גם אם לא הבנתי עדיין
בכלל מה קרה. לא יכולתי לזוז, ופשוט שכבתי שם... אולי רק כמה
דקות, אבל הם היו הדקות הארוכות בחיי, הרגשתי שכל שנייה שעוברת
אני לא יכולה לשאת, וכל שנייה כזו הרגישה כמעט כמו נצח.
|
זה ברור מאליו-שהשמש זורחת,
זה ברור מאליו- שהים הוא גדול,
זה ברור מאליו-שהאדמה מבורכת,
זה ברור מאליו-שהעולם הוא עגול,
-ברור מאליו שיש אהבה,
וזה ברור מאליו שתמיד יש תקווה.
ועכשיו הברור מאליו-נסע.
|
יושבת בחדר, מסתכלת לצדדים, והנה אני כאן דברים לא משתנים,
עדיין יכולה להרגיש את אותה הנגיעה , את אותו הליטוף, את אותה
הנשיקה...
|
כמו שהמילים מזמן כבר נגמרו לי,
כמו שהשמיים מזמן כבר לא כחולים לי,
|
|
|
פוסט-מודרניזם
זה כ"כ פאסה...
הגיג פודלי |
|
