|
גוף שלישי, מכובד, ומתוחכם אם תרצו. ללא גיל ועם שנת
לידה. מאוד משתדל שזה לא יראה כמו עמוד בית באינטרנט
אלא כמו הצד האחורי של הספר. ואם אני ארצה אני אוכל.
לפעמים, כשמרגישים ממש רע, כדאי ללכת לים. בייחוד בלילה. אבל
חוף לא כמו החופים של ראשון או תל אביב, אחד כזה שקט, חשוך.
בדיוק לפני שבוע הייתי באחד כזה. סתם לשבת ולחשוב, אולי לדוג
קצת. אבל את הדייג הזה, אני לא אשכח עוד הרבה זמן.
|
הפיצרייה של יובל הייתה מפורסמת בכל העיר. אפילו מחוץ לעיר היו
מגיעים אליה. כל הירקות המונחים על הפיצה היו הטעימים והטריים
ביותר ובפיצרייה היה גם את היחס הטוב ביותר מסגל העובדים.
השולחנות נקיים, המלצריות פצצות מטורפות. הכול היה מושלם.
|
אני יודע שזה אולי יישמע לכם מוזר אבל אני בכלל לא מהעולם הזה,
ואני לא בן אדם. אני מדען שנשלח לפה לאחר שהתנדבתי לניסוי
חדשני. נכנסתי למכונה שחשבו שהיא תגרום לדברים לעבור מעולם אחד
למשנהו. וכנראה שהניסוי הצליח, אבל אני לא כל כך יודע איך
לחזור.
|
אתם מכירים את הימים האלה, שהכל כל כך במקום. מזג האוויר בדיוק
כמו שאתה רוצה, השיער מסתדר פתאום, אתה פותח את הארון ומוצא את
החולצה שכל כך חיפשת בראש ערמת החולצות, הג'וקים פתאום שוכחים
איפה אתה גר. יום מושלם שכזה.
|
הפיצרייה של יובל הייתה מפורסמת בכל העיר. אפילו מחוץ לעיר היו
מגיעים אליה. כל הירקות המונחים על הפיצה היו הטעימים והטריים
ביותר ובפיצרייה היה גם את היחס הטוב ביותר מסגל העובדים.
השולחנות נקיים, המלצריות פצצות מטורפות. הכול היה מושלם.
|
כל כך הרבה זמן לא דיברנו... סתם לדבר. שיח הבר שלי ואני.
כשפגשתי אותו, היה הוא עם עלים כל כך גדולים וירוקים. כל כך
נמשכתי אליו, כל כך אהבתי אותו. אהבה, שלא חשבתי שאני יכול
להרגיש בכלל.
|
עדיין הסיבות לא מספיק טובות, והמטרות לא מספיק נאורות. ואת,
את עדיין לא שם. הטלפון שלך אצל מישהו אחר בכלל, ומישהו אחר
מרגיש אותך, חש אותך, מקשיב לך, מתבונן בעיניים המהפנטות האלה
שלך.
|
בכל בית נורמאלי, פחות או יותר. יש את הבובה הזאת. היא בובה
שבאה בכל מיני גדלים של ילד מגודל כזה עם הבולבול בחוץ. אצלי
בבית יש על הבובה הזו משפט "אני משתין עלייך בקשת". אימא שלי
החליטה לשים אותו בשירותים, מן דבר אירוני שכזה.
|
הוא עומד במגרש הריק, לבד. לא היה לאבא שלי כסף לשלם את
המשכנתה על הבית, אז הוצאה לפועל באו ולקחו אותו. הוא דווקא
היה יפה האוטו שלי. היה עושה את הפניות גם דיי טוב, לא חלקות
אומנם כמו המכוניות של החברים, אבל טוב מספיק. בשבילי לפחות.
|
שלא תבינו לא נכון, אני לא מתה או משהו כזה, נעלמתי פשוט. אם
חשבתם שאנשים לא יכולים להעלם אז טעיתם, אני דוגמא. ומהי
הבעיה, שאי אפשר להשמין. מי שנעלם נעלם, ללא דרך חזרה.
|
חושך, הבזקי אור לבן מסנוור גורמים לי למצמץ, הכול פתאום
בהילוך כל כך איטי, חוץ ממני. נראה כאילו הזמן נע בקצב משלו,
ורק אני עומד, מתבונן, ויודע שאני יכול לנוע מהר יותר ובלי שאף
אחד ישים לב אני יכול להיעלם מפה.
|
בתחילת הקיץ שעבר, כשעוד לא ידעתי אם כדאי לי להתגרש או לא,
ירדתי למכולת של הגזלן שפתוחה עשרים וארבע שעות כדי לקנות חלב.
|
חודש, רק אני ואת. את המנוסה, אני מנסה להדביק את הקצב. אפילו
התראה לא נתת לי. כמו הרבה דברים טובים, זה התחיל בטיול השנתי,
רקדנו. אני זוכר שחבר שלי כעס עליי שלא עשיתי עוד שם צעד. הוא
אפילו הוריד לי סטירה או שתיים. "יא חתיכת אידיוט, לך אליה,
היא רוצה אותך"
|
תשים עוד בד לבן על הפנים
שלא תראה עוד ציפורים
תוכל לראות מהקרעים
עוד חיים חולפים
|
סוגר את העיניים
לא רוצה כבר למצמץ
סופר כבשים בחושך
לא מצליח לחייך
|
עושה אמבטיית עצב
מוסיפה שנאת בועות
והמים כבר קרים לך
ואת אוהבת קצת פחות
|
עשב ירוק
משתובב לו ברוח החמה
ונס על תורן
שאומר שפה ביתך
תתעורר
זה רק בחלומות שלך
|
ילדה עיוורת לעצמה
שוכבת בכלוב זהב
ילדה עיוורת מנסה
שמישהו יאהב
|
והנשמה יורדת
ואני רוצה לשבת
ולפעמים לבכות ביחד
זה לא כל כך רע
|
והאור נופל על פנייך
והירח משתקף בעינייך
בואי איתי לבד
עוד צעד אחד
רק תושיטי את היד
|
תנסי קצת לבד
ללכת בשקט
ללכת בעצב
לחייך את הדרך
|
וכשנפלתי ברחוב
והנשימות יתגברו
העקצוצים ברגליים
והדמעות שירדו
והחזקנו אז שנינו
בכוחות אחרונים
אהבה נעלמת
וזיכרונות מתוקים
|
רקדי
תניפי את הרגליים
היפות שלך אל על
את הידיים הרכות
חבקי עכשיו
והעיניים הדומעות
יעצמו לבד
|
ורק את יודעת
מכירה את החלום
את הטיפה שנופלת לאט
אישה-נערה לבושה בורוד
|
ותוריד דמעה או שתיים
על לחי מלוחה
ותוריד מכה או שתיים
על בטן חשופה
|
נייר טואלט ורוד
מונח על קצה השולחן
לוקח עוד חתיכה
לדמעה של מחר
|
אל הארכיון האישי (6 יצירות מאורכבות)
|
|
קומיקאית מוכשרת
אמרה פעם
בהופעה:
"יש לי פחד
במה...אני מפחדת
שהיא תקרוס ברגע
שאני אעלה
עליה"
|
|
