|
אצלנו כמעט כל אלוף במי"ל
הפושט מדים ומרוקן תרמיל
מחליט לכתוב ספר מלא תמליל
שלא שווה אפילו מיל
|
כשהרוח בחוץ נושבת
כמה טוב לשבת
בתוך משפחה אוהבת
|
אומרים לי,
את אישה חזקה
תתמודדי!
אם תיכנעי דקה
|
ברכי נפשי את השם אלוהייך
על הטוב והרע ששלח אלייך
על ידו הפתוחה והאדירה
במקום ליטוף נתן סטירה
|
פתאום הוא נעלם
לצד שני של העולם
משמח את כולם
|
העצים בשלכת
כמו עמדו מלכת
והעלים בצהוב
כמו פסקו מלאהוב
|
תראו את הצב
על מקומו ניצב
נהנה מהמצב
|
לפעמים אנחנו לא שמים לב
איך שהזמן חולף
ומתחילים להרהר
מה, כל כך מהר?
|
עם הלב
שליד הריאות
שבתוך הצלעות
בא הכוח
|
לפעמים יוצא לי לכתוב בחרוזים
דברים ממש נורא מרגיזים
כמו אנשים המדברים גבוהה גבוהה
אך יודעים לעשות רק אה, הה ,הה
|
חשבון הוא מספרים
שלמים או חסרים
להוסיף + או להפחית -
כפל x חילוק : ושארים
|
איכה עצמתך את עינך
עת קמו מרצחים על בניך?
איכה תחריש ולא תקום הדם
של כל אלה אשר קולם נדם?
|
משנכנס אדר מרבים בשמחה
וחג פורים מופיע במלוא הדרו
כל מסיכה כבר צוהלת ושמחה
ומי הוא אשר המלך חפץ ביקרו
|
סיפור קצר בחרוזים
בהחלט בלי להגזים
על בועז ועל אלה
הנכדים של סבתא ללה
|
שורו הביטו וראו
אלה לכיכרות יצאו
ברגשות זעם שאגו
ובכל לבם שנאו
מלחמת אחים נשאו
|
ולמה? ומדוע? ועד מתי? לא נפסיק לשאול
כי בעצם אין לנו ברירה
הלא אנחנו עם הבחירה
|
סתם יום אפור של חורף
מיד הפניתי לו עורף
כי גם אם רטוב וקר
כולנו בבית וזה העיקר
|
כי מתוך עזות המצח
נולד הרצון לרצח
וליום זיכרון לנצח
|
שוב נשמעת הקינה
ברחבי המדינה
אומה גאה ראש מרכינה
בכאב, זעם וטינה
|
רציתי רק
שלא להיות לבד
ללכת יד ביד
עם עוד אחד
|
כן, ככה החיים ממשיכים
בשמחה, עד מאה ועשרים
ובינתיים נמשיך לשאוף ולנשוף
ושוב לשאוף ולנשוף, יופי
|
שלום מתחיל בכבוד ובאורך רוח
לכל סממן של שונות
כיפה, כאפיה, תרבוש או ראש קרח
מילת הקסם היא סובלנות
|
תחזיקי מעמד
שרגלך לא תמעד
עוד כמה שנים
עם חיוך על הפנים
|
|
|
בהיותי נער צעיר
לימים מתה עלי
אימי. אבל ככל
שעובר הזמן היא
פחות ופחות
סובלת אותי.
חרגול בטיזר
מתוך המונולוג
האינטרוספקטיבי
אורבאני שלו,
"מדוע אני מיוחד
ואתם לא" |
|
