[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה










אל היוצרים המוערכים על ידי איילת מור

לרשימת יצירות השירה החדשות
You can love me today and hate me tomorrow
You don't even know what you want
You look like a purple pumpkin
And I get from that nothing

What happens to all the words
That no one ever published?
Where do those words go?
Is there a graveyard for lost words

You are always welcome to see the reality
The reality just the way it is not
That way you will be safe for sure

There's nothing here,
There's nothing left.

It's a stormy weather,
But it doesn't matter,
What it means to me,
What you do or see

Everything is known,
Endless.

I feel like you should be my muse
But I have to ask for permission
So please be my muse

עם אביר אופל
וטירה גדולה
וריח של פחד ואפילו סכנה
זה מה שבוודאי מחכה לי בקצה

אנחנו עומדים פה
לבד
אני והצל שלי
בלי אף אחד
אני והצל שלי
מחזיקים יד ביד
אני והצל שלי

היה הייתה ילדה קטנה
שרצה למחילה
אחרי ארנב
הוא איחר

תמיד יש מישהו שחושב עלייך
תמיד יש מישהו שמסתכל לכיוונך
תמיד יש מישהו שחולם עלייך
תמיד יש מישהו שאותך אוהב

הם לא רואים שהכל מכונות מלחמה?
הם לא שואלים את עצמם בשביל מה?
המדינה מכריחה אז הם מתייצבים
עומדים בשורות ובטורים

והשמש מחייכת אל כולם,
מתנהגת בתמימות... מפחידה במקצת

לא מחכה
ולא מאחר

הזמן זז ונע

הכל חשוך ומנוכר,
היום התחלף למחר,
האנשים לא ישנים.
הם רועשים, לא חרישיים.

אנשים עם בגדים לבנים
מתהלכים כרוחות רפאים

כולם מחפשים אישור של החברה,
גם אם לא עשינו משהו רע.
אנחנו זקוקים לאישור החברה,
גם אם אנחנו חושבים שהתלבשנו נורא.

עננים ורודים
שעשויים ממרשמלו

קצרצר
גם אני רוצה
כמו חסידה
לנדוד מארץ לארץ

תחושתי
אין דבר חוץ מהחשכה שאופף אותי,
במסדרונות החשוכים שבלבי.
הקור שמסביב מלטף אותי,
רק לו אכפת מהדברים שמסביב.

נגמר לי האוויר
להסביר לך
כמה אתה דפוק

עכשיו אני מסתכלת בעיניים שלכם
והן נוצצות וצבועות
בעוד שנתיים אני אסתכל בעיניים שלכם
ואתם תסתכלו על מה שהיה

לא האמנתי שאפשר,
אבל כל מה שרציתי נאמר.
החלום המתוק התפוגג אל המחר.

הרוח הקרה עוטפת את אצבעותיי
הרוח הקרה נכנסת לעיניי
בהרף הלב נכנסת המחשבה
ונקטפת על ידי הרוח, כאילו לא הייתה

לגשם אכפת ממנה
יותר מאשר לכל אחד אחר

ולה אכפת שהגשם שם
יורד בשביל כולם
וגם בשבילה

הכל ידוע
לא נגמר

כי מה שאנשים אומרים
זה לא תמיד נכון
גם אם הם דיברו אתו
זה לא תמיד נכון
אולי אני רק מנסה לשכנע את עצמי
שזה לא תמיד נכון
אבל אני באמת חושבת
שאולי

ואולי לא

אנשים הולכים ובאים
הם צבועים בירוק
ומסתכלים לרחוק
והולכים ובאים

הדברים עוברים מהר מדי,
כלום לא מתעכל.
הם עוברים מהר מדי עד שהכול מתערבל.

אני מרגישה שמשהו זוחל לעברי,
מתקדם לכיווני ללא מילים,
בשתיקה מוחלטת.

יותר מדי עשן
יותר מדי ריחות
כבר אי אפשר לדעת למה לצפות
היא כל כך שונה אבל כל כך מוכרת

זה כאילו שאבו ממני
את כל המוזה
היא התבזבזה
ונעלמה לגמרי

ורוח מנשבת ביניהם בדממה
סגולה
עם ערפל

הצללים שלי כבר לא אומרים דבר.
החיוכים שלי נשכחו כאינם כבר.

תחושתי
אני מרגישה את הריחוק
מותר גם לי להתרחק
רחוק

השמש שוקעת, זו שעת דמדומים
ילדה קטנה עם מבט תמים
לאן נעלמו אותם הימים?

כמו שקית ישנה
שהייתה כה שקופה
היא נזרקת לרחוב
הלכלוך כל כך קרוב

תור לך על נחלים
תור על הימים והשדות
תור ברוח
תור באש


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
בא לי לשבת מתחת למפל ולהרגיש את כל המים זורמים לי על הראש.




רוצה לחמניה,
מתוקה?


תרומה לבמה





יוצר מס' 41068. בבמה מאז 2/2/08 2:43

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לאיילת מור
© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה