|
נוספו ירחים
במקדשו של זמן
מציבים תמרור ושאלות,
מבקשים דרך וסימן.
|
חורצים לשון של טיח ומלט
אבני יסוד לחורבן הענווה.
|
בשיפולי רקיע שמש עייפה של סוף יום גולשת
שולחת קרניים אחרונות, כמו דרך שמורות עיניים נעצמות.
ולאט זוחל לו חושך כשמיכה רכה,
עוטף, שקט, מרגיע ומבורך.
|
בושש לבוא יום המחר.
עיניים דוק וערפל
כוסו ייאוש גדול זוחל.
ופרץ נהרה
של סוף המנהרה
|
|
|
בדבר אחד
שהמצאתי אני ממש
מתגאה, ושתבינו
זה היה עבור
קמפיין לעלי
תאנה. את עונות
השנה. איך
שאנחנו בישיבת
קריאטיב עמוסה
נכנס הקב"ה אומר
לנו שהוא צריך
להצדיק את עלי
התאנה, ישר
קפצתי אמרתי לו
קול איט! הלך
הביא חורף.
הקופירייטר של
אלוהים משתחצן |
|
