[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה









ICQ 53867191 53867191  enigma

אל היוצרים המעריכים את אילה גוטמן
נולדה בראשון לציון, את ילדותה העבירה בין בניינים
ותחנות אוטובוס, טיפסה על עצים וגדרות... מוקפת
חברים וחברות.
בגיל עשר עזבה משפחתה את העיר, לטובת צור יגאל, ישוב
חדש קטן ושומם, בית קרקע, והרבה הרבה צרצרים. (לא...
בשלושת החודשים הראשונים היא לא הצליחה לישון רק
מהשקט...) מאז היא רק מחפשת דרך לצאת משם...




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
כגמלאי כבר 12 שנה בערך, בכנות, היא יצאה לי מכל החורים, אישתי
כבר ידעה, ובכל פעם שהיא עלתה לדיון בטלויזיה, היא כיבתה אותה
ועברה לנושא אחר, העיקר לא לראות אותה, לא לשמוע אותה, לא
להקשיב לה, לא לתת לה להשתלט לך על החיים, לא שוב.

פואנטה
כשדוד היה בגן לאה הוא אהב להפריע, הוא לא היה טיפוס רע, גם
מופרע אי אפשר היה לקרוא לו, סתם הוא אהב להציק, למשוך לורד
בצמה ולברוח, ואחר כך לומר: "זה לא אני", או לקחת לדן את
הקלפים המיוחדים של האוסף החשוב שלו, ולשים אותם במקום אחר.

גיהנום
יצאתי מהבית. מי לעזזאל היא חושבת שהיא? כן, אז יש לי רגשות,
מצטערת באמת. הרחובות היו ריקים. כלב לא היה בחוץ, או שאולי
היה שם אחד. או לפחות ככה הרגשתי.

ג'ננה
שילכו להזדיין... כולם.. עם כל החרא שלהם.. זה מה שהיא הייתה
אומרת.. על דודה אסתר שקנתה בית חדש...
ועל השכנה ממול שהחליפה את השיש במטבח... שיילכו להזדיין... אם
זה מה שעושה להם טוב...




איך אני מתגבר
על דחיה?
משתין על הנקבה
וממשיך הלאה.


כלב במה


תרומה לבמה





יוצר מס' 23903. בבמה מאז 16/7/03 13:35

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לאילה גוטמן
© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה