|
ayonet
את הטבח ההמוני הם אסרו אי שם בתקופה הפרהיסטורית, כשבני האדם
עדיין התגוררו במערות חצובות בסלע. השמיים אז היו כחולים יותר
מתמיד, הפרחים פרחו בססגוניות מוגזמת, וכל כמה שניות מישהו
ביצע טבח המוני.
|
לקפוץ, חשבתי, מגורד השחקים הכי גבוה (קיוויתי למות ללא כאבים,
כאב לי כבר מספיק), ולהשאיר כתם דם גדול על הכביש הראשי, אולי
אפילו יראו אותי בחדשות, אולי אפילו אבא יראה, ואולי הוא אפילו
ירגיש קצת אשם.
|
פילים נולדו ולהם אין גרביים,
השמש תזרח בלי גרביים עם חור.
רק האדם,
הוא נזדקק לגרביים,
|
עומדת בגשם הראשון יחפה,
עוצמת עיניים,
זה אחרת,
לא כמו בשנה שעברה.
|
כולנו בני אדם,
את זה כבר שכחנו.
ובצלם אלוהים
הוא ברא אותנו.
|
הן יוחלפו
בכיסי אוויר
בבלונים של מסטיק
בבדים מנוקדים
לא חשוב במה
|
לא רועמת הייתה שתיקתי
מעולם.
מעולם
לא הצלחתי להציג
את רחשי ליבי
כחבצלת השתולה על אפר.
|
אולי זיקוקים,
אי שם עדיין יש לאנשים סיבות לשמוח.
|
מלאך בלי כנפיים,
בג'ינס קרוע,
יושב ובוכה.
וזה לא תעתוע.
|
ומה לך לאלה?
ולא תדעי כי לבד איש איש פוסע
במסלולו העזוב?
|
רישום עיפרון נוראי עם קצת גירים מאחורה.
|
אל הארכיון האישי (2 יצירות מאורכבות)
|
|
