|
אבא השקיע בי הפעם. איך שראיתי את הסנדביץ' עטוף במפית לבנה
עם ציורים של כוכבים כחולים וקטנטנים חשבתי שהולך להיות יום
טוב. אבא אף פעם לא עוטף לי את הסנדביצ'ים ובחיים לא ראיתי שיש
אצלנו בבית מפיות כאלה, אבל אתמול הוא חזר מהסופר יותר מאוחר
מבדרך כלל, אז אולי
|
בדבר אחד היא צדקה. נמאס לי. נמאס לי לחזור כל ערב הביתה
ולהרגיש לא בסדר. לא בסדר על הבלגן בבית, לא בסדר על זה שאני
אוהבת להיות לבד ועל זה שאני בת שלושים עוד מעט ועדיין לא
מסתובבת בערגה מול חלונות ראווה של 'שילב', ולא בסדר על זה שלא
דיברתי עם ההורים כבר יות
|
גופך הלום, משותק ואת מניחה לו להתמסר לחסדיהם של כל אותם
גברים החושקים במגע נקבי, משרתים את הצורך הקיומי שלך ברגש
משכר.
|
בוא נגיד שידענו הכל
בוא נצעק לשמיים
נרעיד את הים
|
לא יודעת איך להוציא אותך מהמחשבות שלי. אל תרגיש רע -
אולי בלעדיך הן לא היו מתקיימות.
|
אין לזה סוף
פוסטמודרניזם
שירה אחרת בלי חוקיות
אתה מבין אותי עכשיו?
אני יוצאת מהשורות כדי להזכיר לך שאנחנו עדיין חיים
|
אתה מגיש לי אפרסק בשל ומדמה אותו לאהבתינו. אני צוחקת עכשיו
על עצמי של אז, שבטח היתה ממתיקה אותו בין שפתיה, שותפה לאיזה
סוד שאתה המצאת. ואתה ידעת להמציא. אותך, אותי, אותנו כל פעם
מחדש, פורים של נפשות.
|
|
|
אמאש'ך.
אני את שלי
אמרתי.
גמבה. |
|
