|
לקום כל בוקר, להריח את הקפה ולהגיד: "אה.. מחר יהיה
יותר טוב..."
הוא חזר לשבת על הכיסא, הדליק עוד סיגריה, לוקח שאכטות ארוכות,
רגועות, ישב ברגליים פסוקות, ישיבה שפופה כזו, על קצה הכיסא,
עירום כולו, מלטף את חזהו ובטנו. משסיים את הסיגריה, ניקה עצמו
במטלית חדשה, אח"כ ניקה גם אותי,
|
ואולי בעוד כמה שנים, אשה אחת תחבק את בעלה ותהיה עצובה אבל גם
תשמח קצת, כי סוף סוף יהיה להם קצת זמן ביחד, והם באמת יוכלו
לעבור דירה, ואז היא תעצב קצת כי כמה כבר יוכלו לקבל על הבית?
|
כל מה שאני רוצה זה לחזור ולהיות שוב ילד קטן. להסתתר מתחת
לסינור של אמא,
|
הוא אומר: אפשר שאלה מלחיצה?
היא אומרת: ברור שאפשר, הן הכי כיפיות
|
שגיא - סתיו, לוטוס, אל תסבכי אותי עם התרגילים שלך
תמר - אם אתה חונק אותי אתה מת
|
אני זוכרת את הפעם הראשונה שריחפתי ככה בגן, זה היה אחרי הלילה
הראשון שלנו יחד, נשארנו ערים עד הזריחה וראינו אותה ערומים
מהמרפסת, רוח חמימה מצמררת אותנו וממשיכה להרי אדום שממול
הקיבוץ.
|
זו הפעם הראשונה והיחידה בחיי בה ראיתי את אבא בוכה. זה היה
בכי עמום, כל הוויתו בכתה, ביקש להקל כאבו, ולו במעט, ביקש
למצוא נחמה בדמעות.
|
ניגשתי אליה וחיבקתי אותה שוב, חיבוק גדול וחם, כמבקש לחלוק
עמה את כאבה האימהי, נותרנו כך חבוקים רגעים ספורים, ואז הרפתה
מאחיזתה ואמרה שהיא צריכה להתחיל בהכנות לארוחת הערב. הלילה
תהיה ארוחה חגיגית ו"הבן שלי לא הולך לשום מקום על בטן ריקה".
|
והוא עדיין בא אליה בחלומות
|
העננים למעלה מטיילים ורומזים על תחילה.
בהתחלה היה כלום והוא הספיק לי.
מישהו אמר פעם שכל חדש חייב להתחיל מהרס, אחרת לא יבוא שינוי.
|
ואני הלכתי עיוורת
אחר אורות עיניך.
|
אני לוקחת את הארנק הצנוע ויוצאת מן החדר המהודר. קדימה, הגיע
הזמן לצאת מן המעלית, שעת השין הגיעה! חסמב"ה! קול קורא בראשי,
השתלטי על עצמך
|
היא היתה כל כך יפה, כל כך יפה שממש בא לי לבכות מצד אחד שהיא
כבר לא שלי, ומצד שני להתגאות שהיתה שלי מלכתחילה.
קצת שלי והרבה של עצמה.
|
|
|
תגידו, זה שמאשר
את הסלוגנים זה
לא במקרה זאב
רוזנשטיין?! |
|
