|
 
From my own.
לכל אורך הנסיעה -
הם לא ידעו. רק אני. חייכתי
והנהג, דרך מראות, חייך אליי גם.
|
אתה לי כמעיין צולל במדבר שומם,
אתה כתזוזה בחדר דומם.
|
כמה מחשבות מופרכות
כמה אנשים טובים
|
גדרות מקיפות בתים.
ילדים, אמא, אבא, כלב.
עוד בניין נבנה מול העיניים.
|
זה דוהה מבפנים
הצבע כבר ירד
נשארו רק סדקים
דבר לא שרד.
|
מצד אחד - הוא.
מצד שני - היא.
וככה - הם.
|
וכשהרוח תזמר
שיר ערש ורוד
הענן שלי יושיט ידו
וילחש בנועם: "הנרקוד?"
|
ענני-ענק מאיימים במבטם. ואבק
כוכבים ופנסים נועצים חיוכם בלבי.
משחקים של קריצות וגשם לפעמים.
|
אם לא היא,
אם לא הוא,
היו יודעים
היו חושב
|
דקה - נדמה שעבר נצח.
שנה - נדמה שעוד לא חלף הסתיו
והגבעות - עוד לא חלמו לשווא.
|
ילד
סקרנותו - קשת
והיא שולחת חיצים לכל כיוון
|
בעולמה של ילדה
עם נדנדות
וילדים -
שיורקים גרעיני אבטיח
שחורים.
|
יש את הדמעות
הקרות והלא-מורגשות
כמו חתיכת כלום
שנוזלת לך על הלחי.
|
יש לאן ללכת, אין לאן לחזור,
אבל הבית תמיד יימצא אותך באיזור.
מתלוננים, מתלוננים, חסר בארנק
ובלב יש בשפע. מתלוננים על מחסורים.
|
כוכב אחד קטן וזעיר,
כוכב אחד שאת דרכי יאיר,
האם זה כ"כ הרבה לבקש?
|
הבתים יכולים להתמוטט
כי הקירות עשויים מדיכאון
הגג עשוי מאהבה נכזבת
הרהיטים עשויים מריבים ועלבון.
|
אני במשבר אומנותי
לא יכולה אפילו מילה לכתוב
אני כבר לא מה שהייתי
סוף רע, הכל טוב.
|
מסורבלת, מסובכת,
מחייכת, מתארכת.
משתנה כשהיא רוצה
מחשבה שהתנפצה.
|
חלונות ראווה מעופשים.
רחוב
הוא לא יזכור פרצופך.
|
שיר,
מילה ראשונה,
היא יכולה, היא רוצה,
לא מפסיקה,
משמיעה אנחה,
וממשיכה.
|
היא היתה שם.
פשוט שכבה שם. לא יכולתי להסיר את עיניי ממנה.
לבנה כולה. שורות על גבי שורות של עור חשוף ולבן.
אני מהססת אם לעשות את זה או לא. להתקרב? זה יעורר חשדות אצלה.
יעורר שביעות רצון אצלי.
|
פסי עננים בשמיים, מאיימים ליפול כל רגע.
תלויים על חוטים בלתי נראים.
ביומי האחרון, אשב על ספסל ואצחק.
|
עוד פרלוד וסונטינה.
הפסנתר מתעקש
"אחד אחרון" הוא אומר
ועוד מינואט וסימפוניה.
הגוף נע לקצב הנגינה
וגם הכוכבים מקשיבים
העננים שטים להם בנועם.
לצלילי המוזיקה.
והאנשים לא שמים לב.
עסוקים בעסקים.
|
אל הארכיון האישי (3 יצירות מאורכבות)
|
|
נכנסתי
להוטמייל, רק
גברים יש שם.
איכס.
פולניה. |
|
