|
נותנת לעולם להציץ פנימה.
רק שלא יחרוך אותי המבט...
במילים אחרות, זו פעם ראשונה שהמילים שלי מתחמקות אל
מחוץ למגירה. אני אשמח לשמוע סוף סוף דיעה שאיננה
דעתי (מה לעשות, אני לא אובייקטיבית). חיובית או
שלילית, דעתכם רצויה. אתם מוזמנים להגיב.
ולשקול את הכל,
אש מוסווית בקור רוח.
|
שעת לילה מאוחרת.
הנשימות הקצובות כבר עולות משמאלי.
ונושאת את עיני לעברה ורואה
איך שהיא ישנה בשלווה פה מולי.
|
יש לי יום הולדת, כתבי לי ברכה
(כתבי שאותי את אוהבת)
יש לי יום הולדת, הכיני עוגה
(כסי את עצמך בקצפת)
|
"כמה בכלל את אוהבת אותי?"
רציתי לשאול, לא רציתי לדעת.
פשוט שתדעי שקלטתי כבר,
ושאת הסיבה שאני משתגעת.
|
כנה עם עצמי.
ברגעים של שלווה,
כשפתאום הייאוש לא מפחיד אותי כבר;
ומרשה לעצמי לוותר, ולנוח,
או מרשה לעצמי להיות חזקה.
|
הגיע הזמן שסוף סוף תדברי.
הבטן שלי כבר שנה מתהפכת.
תגידי כבר כמה. ואיך. ועם מי.
תצליפי. אולי אז נוכל גם לקום וללכת.
|
על פניי לבשתי מסכה,
אימצתי לעצמי הבעה בטוחה.
מסכה שאוטמת את פי, את אוזני,
מסכה ששומרת עלי מפני.
|
שבי לצידי על מיטה מרווחת,
רגלינו נוגעות - לא נוגעות.
טווי מילותייך ברוך מסביבי,
שחקי בי שעות על שעות.
|
|
|
אבוי, איבדתי את
מאור עיני!
זוזו לסטרי בתום
יומו השני
בסלוגניה |
|
