|
השקט משקר
ואולי אם נפריז
גם רמאללה נראת לפעמים כמו פריז
|
איתך שם אשב לרגלי האגם,
בשערך זרד עשב המבט שוב תמים
בלילה של קיץ לא עושים שום דבר
נטבול את רגלינו המים תמים
|
טרשי הקיץ לוהטים, לתאנה מתוק הטעם
אבק דרכים בהם עולה,
ומי המעיין עוד מפכה כמו שפעם
ואת הגעת שונה ומתוקה,
הדלקת בי אש אני בוער
כביני בנשיקה
|
פעם היה פה דשא,
פעם ילדים משחקים
פעם סירה מטפסת
פעם עצים ירוקים
|
עוד מעט נפתח הדלת לאורח מרחוק,
נשכח את כל העצב ונתגלגל מצחוק
עוד מעט על המרפסת נשבה רעבים,
ובערבי שרב חמים נאכל את בציר הענבים
|
ערב קיץ חם,
בריזה באה מהים
ובהנץ המכה תחבוט במים על הסלע
ערב שקט מלאכים,
|
תכלת בא, הלך הגשם,
שקיעה נוגה פולחת את ההר
וענני הגשם שהפכו לדבש,
מסתירים בכנפם ירח זאבים חדש
|
ושלחתי לחמי על המים
פזורות, נהרות וימים
ופיזרתי שריקות לשמיים
לענן קשרתי מזמורים
|
ושוב נודד על דרך, הולך לי כך מלוח
זה רק אני עם חלילי ועם שריקת הרוח
חוזה, צופה אל אגמים
|
אני זוכר לילות משעממים ולחים
אתה בגיטרה ואני במפוחית
שרים עד אור הבוקר ועד שנגמר
ולך לא אכפת אתה כל כך מאושר
|
בלילה בין עצי האורן
שרה לה הרוח הקרירה
בלחש שבולים שעל הגורן
מתנגנת מנגינה קצרה
|
|
|
ומילותיו
האחרונות היו-
אני חושב שאני
אתאבד. |
|
