|
יליד 1982 . הפך את צלקות החיים לציורים על גבו.
בידי, גופך כאקדח טעון.
וכי את נפשי שמתי לי למטרה.
|
ושואף אני להצילך אך אני הוא זה שזקוק להצלה.
ורוח קרב בי אומרת להלחם מלחמתך וליפול שותת דם לרגלך.
אובדני יהיה לי נחמה.
|
גלי
גלי לי איך הגעתי לבלות עוד לילה לצידך
גלי כיצד זכיתי להיות האדם שאוחז את ידך
|
תוכלי להציץ אהובה דרך חורי המנעול,
אל לך להיכנס, נפשי סופת בלבול
|
וגם הדייגים המוצלחים ביותר חוזרים לחוף עם רשת ריקה,
לא כל צייד סופו שלל
|
נטעתי עץ לכבודך ,
אך האדמה סרבה לקבלו
|
ובמכחולך את מציירת את מתאר הגבר שהייתי, הגבר שרציתי להיות,
ובזכותך לרגע את אותו גבר זכיתי לראות
|
משהו ממני נלקח.
היום אני יודע כי למדתי להעריך אורך רק אחרי שדעך.
ולכתוב שיר געגוע זה כביכול טבעי ואפילו קל כל כך, אך נפשי
מאויימת פן אשכח.
פן אשכח חיוכך, מגע ידי על לחייך, פן לא ארגיש חסרונך...
|
ואיך אסביר לעצמי כי בחרתי שלא לראות?
כנראה שהתסריט לאהבתנו כבר היה במוחי ורק חיפשתי דמויות.
|
אנחנו כבר במיטה ולמרות הצחצוח בפה טעם מר
ידי מטיילת לאורכך, מלטפת גבך, ידייך חובקות את הכר
רוצה לרכון לעברך, אהבה ללחוש באוזנך, אך לא מוצא מה לומר
בוהה בתקרה וחושב, זה מה שנשאר?
|
יש משהו בהימלטות הרגלית היזומה הזו שמזכיר לי חופש.
ואולי פשוט הספקתי לשכוח איך זה מרגיש להיות חופשי
|
It is my entire fault, I did not affricate what I hade.
|
כאדם שרגיל לכפור, למזג אוויר זוגי סגרירי ואפור התקשיתי לייחל
למצב שונה
אך מבלי לצפות ומבלי לקוות היום בשלהי הקיץ אני שוהה.
|
נצרכים על ידי, ומתעכלים בקרבך, קורעים את בטנך, מבזים את
תומך.
ותקווה אין, גם לא נחמה.
|
אשתקד עטינו עלינו תחפושות לתפארת, זוכרת?
אני איש הברזל הייתי, ואת מלכת הפיות.
|
אהביני אהובתי בתשוקה זרה
נצלי גופי להפגת הקרה
שכחי מכאובייך התעלמי מפחדך
לטפי גופי והכניסי לתוכך.
|
את האמת היחידה בחיי קברתי תחת ערימות שקרים.
ולא היו הם שקרים גדולים כי אם שקרים חסרי טעם, הבלים, נבעו הם
מפחד ולא ממסתורין.
|
הזמן שחולף לא מגרה את פצעיי להגליד,
חסרונך אבא הוא החור שייישאר בי לתמיד
|
מגע מנוכר מנסה להשכיח את מגעך המוכר, מגעך שעבר.
לא מחליף מצעיי, חושש פן ינוס ריחו של גופך מהכר.
כנראה שזה "מה שנשאר"...
|
I am an awful curse, a leprous, a plague.
I took everything, now I have nothing more to take.
I am full, and still feel so empty.
|
You are dancing with my shadows, scarring off the darkness.
In your arms the weight of my world becoming so light.
|
I am reinventing myself for you.
Demolishing everything that I am .
Giving you the privilege of rebuilding me, making me whole,
again.
So please do,
Do not leave me fractured to pieces
|
אנצור זכרונך וריחך בין חומות ליבי לצלקות פניי.
אמשיך בדרכי מצל אל צל מחשש פן יתפסוני שדיי
אלו הם חיי.
|
בנים לא בוכים כשאבא נפטר.
בנים לא בוכים כשמבלבל או מוזר.
בנים לא בוכים, דמעות הן חולשה.
בנים בוכים במגע, במגע של אישה.
|
אבקש לקבל במראה את דמותי.
אבקש חיים, מבלי הייחול הנסתר למותי.
אבקש כי קללתי לא תדבק בביתי.
אבקש מחילה.
|
תפוס את העולם במבושיו,
נצל חולשתו בכדי להסתיר חולשתך.
הכניע אותו, כפה עליו את רצונו שלו
|
דעי לך כי ברגעיי הנוגים רק בך אני נזכר.
אולי לאהוב לא ידעתי, אך לנצח אהבתיך.
זכר
|
במגע רווי נחת כשכבר אין מה לומר גופי לוחש לך:
"אוהב אותך עד סוף
הלילה"
ובדיוק אז
הלילה נגמר.
|
ישבנו על החוף.
חום המדורה החביא קרירותנו.
ישבנו על החול.
קול ילדים משחקים מסתיר שתיקותינו.
|
מוכר האשליות אני קורא לו, בעיקר כי לא מצאתי שם אחר.
כשהוא מגיע אני בורח, אני שוכח, או אולי שוב לרגע זוכר.
|
קטנה, מפוחדת אך כמוני, עדיין קיימת, מחייה בי תקווה,
מרימה ראשי החבול בגאווה,
אהבה.
|
שלשלי אליי שיערך רפונזל
שזרי בו אהבתך
שלחי צמתך אליי רפונזל
הרימני אלייך, האינך מזהה אהובך?
|
קורה לי הרבה שאנשים אומרים לי כי אני מזכיר להם אותך...
ובאמת יש דמיון.
בדומה אליך, גם את הילד שבי אנסתי להיות "אדם רציני".
בתוכי אני יודע,
אתה הוא אני.
|
|
|
פאנטום - בטירוף
שלנו
הבחירה של דור
הבמה |
|
