|
היא פורקת בסיפורים את מה שהיא לא מראה במציאות.
אם תפגשו אותה ברחוב לא תקשרו בכלל בין אותה יוצרת
לאדם האמיתי.
יש לה המון כעסים מצטברים והיא שופכת אותם על הדף.
ביקורת בונה תתקבל בברכה, אבל דוגרי היא שמה זין.
אני לא יודעת כמה ילדים יהיו לי, לא תכננתי את הדברים האלה
בכלל.
אני לא יודעת אם אני אתחתן או שסתם אגור עם מישהו.
אבל דבר אחד בטוח - בבית שלי לא יהיו שתיקות.
|
תלך לים ובדרך תקנה ארטיק בטעם דובדבן עם הסוכריות בלמעלה,
ותיזכר שכשהיית בן 5 הוא עלה שקל ועכשיו הוא עולה 3 שקלים,
ובכל זאת תדפוק למוכר חיוך ותגיד: "יום טוב".
|
אני אוהבת שהיא באה, היא גורמת לי להרגיש חשובה, שמישהו דואג
לי ואוהב אותי.
|
התחלנו להתגלגל על הדשא בערפול חושים.
|
ולפעמים בא לי לדפוק את הראש המתולתל שלה בקיר. אבל אני לא
אעשה את זה כי היא טהורה מדי, מתוקה מדי.
|
וגם אם אני אהיה פרופסורית לביולוגיה או ד"ר לפיסיקה והוא יהיה
עם 10 שנות לימוד ביד, שנינו נעמוד ביחד לקבל דמי אבטלה.
|
אנחנו מסתכלים כולם ביחד ומעבירים זיכרונות על כל תמונה...
|
שהובילו אותנו כצאן לטבח! הם שתקו! הם לא עשו דבר!
|
ילדה כל כך יפה ועדינה וכל מי שרק העז להתקרב אליה הוא היה
מפוצץ אותו מכות. הם עשו הכל ביחד, שהם היו קטנים הם היום
משחקים ביחד כדורסל, הם היו רצים כל בוקר לחוף ביחד, וכשהיא
החליטה שנמאס לה מהשיער השטני וצבעה לשחור הא צבע ביחד איתה...
|
ביום הזה הבנתי כמה דברים על מראה חיצוני.
|
הרופאים אמרו לי שאני ילדה איטילגנטית יחסית לגילי, ושילדים
מחוננים הם דווקא הילדים שבסיכון.
|
איה הילדה הענוגה עם החיוך הצחור שנישא אל
אויר העולם.
|
עד שאני לא זבה דם היא לא נרגעת
|
אולי לפני כמה שנים שהייתי ילדה אנשים יכלו לצפות ממני לחשוב
כמו שילדה חושבת...
אבל עכשיו ולדעתי מוקדם מידי איבדתי אותה... אולי שחושבים על
זה היא אף פעם לא הייתה שייכת לי היא הייתה שייכת לילדה הקטנה
עם התלתלים...
|
הילד שלי ישב שם שנים בתוך סד עינויים ללא יכולת תזוזה
|
הסתכלתי לו בעיניים ושאלתי אותו: "למה?"
הוא ענה: "כי אני יכול".
שאלתי אותו מי נתן לו את הרשות.
|
על אסקופת ביתי לא ידרוך ערבי, אמרו לי האנשים ברוול.
ואני?
|
|
|
החיים הם כמו
עט,
לא, בעצם לא
ממש...
ממציא מכונת
הדפוס ברגע של
השראה |
|
