|
עכשיו, החרא הקטן הולך לו לבדו ומטייל ברחוב, ובינתיים בוחר
לעצמו קורבן... והנה הוא מצא. הוא מחליט להרוס אותו. הוא הולך
לכל מקום שהוא הולך, ועוקב אחריו בחשאיות בשקט בשקט, שאף אחד
לא יידע או יראה. יום אחד החרא הקטן מחליט לתקוף
|
אני רואה אותה עומדת שם, מסתכלת בוחנת, לבד.
מסתכל עליה, על שערה הגולש שפשוט מחליק לה בקלילות על הגוף
ומבריק באור השמש, על העיניים החומות האלה, חומות כמו דבש מתוק
שפשוט בא לך לבוא ולטעום אותו.
|
ברגע שהתלחתי לא יכולתי להפסיק, אבל אין בררה זה בורח ממני, זה
מחליק לי בין האצבעות. אני מכור אני משתגע מתחרפן!
אבל לא יכול להפסיק לסם הזה יש עיניים ופה, ויש לו קול מהמם
ורך, אני חייב אותו, ויש לו רגליים ובטן, ומחשבות ודימיון
ודעה, אני חייב אותו!
|
נשים וכסף!
אי אפשר לחיות איתם אבל אי אפשר לחיות בלעדיהם.
אי אפשר לחיות עם כסף (לדעתי), הוא יכול לשגע אותך ולעוור אותך
בגלל שהוא טוב ויפה - נשים אי אפשר לחיות איתכן, עושות בעיות
מסנוורות אותנו מיופיכן וגורמות לנו אושר אבל לא תמיד להרבה
זמן ועלולות לפגוע.
|
מוות למה? בשביל מה?
צריך לפנות מקום לבאים בתור, אבל מה עם השאר? מה איתי? מה
איתך? מה קורה אחרי? בשביל מה לחכות?
|
|
|
"מי שבוכה הרבה
משתין פחות" -
ג. חג'ג'
(מציטוטי הדלת
של גיא וג'יימס) |
|
