|
דברים משתנים
שישה מיתרים הפכו לארבע.
השיער גוזז.
עובד לומד מצייר(אולי גם זה יעלה מתישו), מנסה לנשום
בין לבין.
אבל עדיין פה, תמיד שם.
על כיסא ריק
בהיכל חשוך מתנופפים להם וילונות קרועים מטונפים
בינות גולגלות מנופצות וגרזנים סדוקים נחים פטישי
המלחמה
האוויר טחוב ומסריח
נותר לו כיסא מלכות שבור
מלך על כל הארץ
ועל פני תהום
כיסא מלכות נטוש
בלי המלצות, פשוט תקראו.
אירוטיקה של אמצע הלילה מעולם לא נראתה יותר טוב.
בתוך שמלת הערב השחורה שלה היא נראית לי קלאסית, יפיפיה
קלאסית.
כאילו עכשיו חתכו אותה מתוך סרט ישן וטוב, מהסוג שהייתי לומד.
|
Hear nothing
See nothing
Be nothing
|
The darkness falls,
Over hills of deranged nights.
|
חלומות ישנים
אצורים במגדלים
הרים של חלומות
רעידות עדינות עם השנים
אנשים באים אנשים הולכים...
|
אותן הדמעות
ירדו במורד הלחיים המחליאות שלי
להזכיר את הטעויות שלי
|
האמת העירומה,
עטופה בפי וי סי נוזלי.
עם פה סתום בגאג.
ונקבים סתומים בפלאגים.
|
בלילה קר,
ואף הפנס המחורבן לא עבד
והחושך היה חשוך באמת,
ואפילו על פני אדי הקור שנשפתי הוא לא האיר
|
מתרוצץ על ספסל תל אביבי
בטרמפ ללא מוצא
בלילה בלי מקום לישון
|
בשלב כלשהו בחיים
אתה מבין
שאתה לא מבין
|
זה כשמגיע הערב, אני יוצא לחצר.
כשחום החונק הופך קצת פחות חונק ותמו להם עיסוקי היום.
פושט שכבות של פשטות בלתי נסבלת ומרקע אותן מקיר לקיר.
יחף אבל לא עירום.
|
הסטיגמטה,אותה פציעה נטולת הסבר בחיי היום יום.
הסטיגמטה החדשה של העולם שלנו.
שלי.
|
חיוך מזוייף
עם הבעה נחבאת אל הכלים
בין הרבה מאוד מסתור
בין הרבה מאוד עמודים
|
רעב הנשמה
אותו אני מנסה למלא ללא הצלחה
מנסה למנוע מעצמי את הגוויעה
את הגסיסה
|
אז אתמול הרגשת רע, וכמובן, איך לא, פנית אליי לעזרה, וכשהרגשת
יותר טוב ושאלת לשלומי, לפי התשובות שלך הבנתי שזה היה רק מחמת
הנימוס...
שיבושם לך.
|
מחפשים מתלחששים,
בשאלות קטנות של מותר? אסור?!
בניסיונות קטנים למקום גבוה יותר.
|
אז איפה הוא באמת
איפה הכל יכול שלכם
איפה הצעקות שלכם באמצע שומקום
איפה הגרון השחוק מכאבים
|
אחרי שנים של כאב ושל סבל סוף סוף הישרתי מבטי אל המראה
וזה מה שראיתי...
|
אני הוא המלך אשר את מלכותו הפקיר,
אל גלות בבל החדשה.
אל תוככם.
לא את פרוטותיכם אבקש ולא אבקש יותר דבר אני גאה מדי בשביל
הנוחות שלא תינתן.
|
תרצי לבלות איתי לילות אבדון של זאנקס?
נילחם ביחד בתהום הנשייה.
בתוך המציאות הקטנה והמטונפת שלנו.
|
עומק הכאב וקצה השפיות...
הפצע שאתה פתחת לעולם לא יחלים!
הטראומה שאתה גרמת לעולם לא תעלים...
אתה כואב ואתה מכאיב לאחרים...
|
Dementia, day in day out
insanity, for true sanity.
|
תראה...
פעם אמרו שכשאוהבים, הכל מסתדר.
|
אל הארכיון האישי (14 יצירות מאורכבות)
|
|
מה זה כל הרטוב
הזה?
שלי, פעם ראשונה |
|
