|
הטלפונים הראשונים לא היו כל כך גרועים. טלפון לאורית, שהיתה
חברה שלי ארבע שנים, לספר לה על פעם אחת שבגדתי בה עם דנה, עוד
אקסית. זה עובר בסדר, אולי איזה עקצוץ קטן בלב אבל זה סיפור
ישן, מה הוא כבר יכול לשנות.
|
צמאים. שהגרון יבש. שהגרון מר. צמאים, שהלשון מרגישה כמו חתיכת
אבן. היא גם נראית ככה. הם מסתכלים אחד לשני על הלשונות והן
לבנות כמו נייר.
"אני כל כך צמא," פרד אומר, ומבקש את הליפסטיק של השפתיים
היבשות. מקבל אותו, מורח, מחזיר.
|
שושן ירגנסון ישב בגינה שלו ועישן סיגריה בטעם מרלבורו לייטס.
הוא גר בדירה מחוץ לירושלים, במקום שאפשר לשמוע בו את העלים
כשהעצים זזים והציפורים מעירות אותו בבוקר. הוא אהב את המקום,
זה היה מקום שקט, אבל שושן ירגנסון לא היה רגוע.
|
גם שלומי איתם. כואב לו הגב. הווארד סטרן מדבר על טיטאניק ועל
ליאונרדו דיקפריו. מישהו ראה את דיקפריו בווילג', בבמבו קלאב.
ג'ונסי אומר, "במבו קלאב? מעניין אם הוא שווה משהו." שלומי
אומר, "בטח שווה, שווה גיהנום. כדאי לך ללכת. מי שנכנס לשם,
ישר לגיהנום."
|
במובינג אתה רואה את השינויים כל הזמן. אתה חלק מהם. אתה רואה
אנשים ברגע השינוי, ברגע המעבר, אורזים חיים שלמים שהיו להם
במקום אחד, עם עבודה, וחברים, ושכנים, וחוויות שקרו להם בין
הקירות האלה ובאוויר הזה, ולוקח אותם למקום אחר, שהכול בו חדש,
ולא מוכר ומרגש
|
|
|
כשאני דוחפת
טמפון של חברת
טמפונגן אני
מרגישה חופשיה
ומשוחררת לעשות
כל מה שאני
רוצה, אני רצה
למרחקים ארוכים,
צונחת ממגדלים
בוערים, בונה
בתים, סוללת
כבישים, מרסקת
אבנים ולוגמת
פיצוחים.
העוני בעולם
נראה לי שהוא
נעלם, השלום כבר
פה, הגלובליזציה
עושה דיזלוב
לעצמה ובכלל אני
ממש לא מדממת
כמו פיל שכרגע
ירו עליו מקנה
של טנק.
תחיה טבת בחורה
במחזור שעושה לה
נעים בכוס
ולהגזים בפה. |
|
