|
הקשיש התיישב בכסא והניח בעדינות את רגליו על הדרגש, כאשר הזיז
את שמלתו המאובקת נגלו לחליל זוג רגליים חפות מכל נעל. חליל
המופתע הביט בקשיש כמצפה להסבר והצדקה, אך הקשיש רק חייך
קלות ופנה לחליל. "בחורי חביבי, הבט נא בכפות רגליי...
|
ימים נעים על פניי ללא אבחנה
אני מביט בהם נושרים אחד אחד
ימים של כאב, ימים של תשוקה
אני מטביע שעה אבודה בכתיבה למגירה
|
אני ואת, את ואני
קמים ביחד, מביטים בפחד
לאט לאט, מתנפצת אשליה
שנינו נותרים לבד, אני והאישה שבמראה.
|
כשהגיעו ישבו במרפסת, דיברו על ספרים
החבר קצת הותש, הציע סיור בחופים
הוא הביט בשמים ושתק במבוכה
הים קרא להם בשמם, כשנכנסו למים הוא בכה
היא ניגבה את דמעותיו בידה המלוחה
חברו גיחך, אך קינא בהבלחה
הוא יצא מן המים ועיניו בוערות
בשקיעה החזיקו ידיים בבי
|
הפסקת חשיבה, גיבורנו יושב במטבח,
הוא הוזה לאחר ששתה קפה מחוזק.
זמזום הדבורה נפרשו כחוט המחשבה,
וזיכרון פניה כמשל לעקיצה.
|
דמעותיי נעזרו במצנחים שקופים
כעת הן כבר מתות כי המצנחים לא נפתחו
|
אני רוצה מתנה מאלוהים
מגיע לי!
|
המוח נשטף בגלים רדודים, תמיסת המלח, קצף ורוח,
החוף שומם, רק גיזת זהב שטופה אל החול...
|
נדחף מטה תחת משקל הבגרות
ננטש מאחור מפאת בלות מרגיזה.
|
שיחת הטלפון מאימא בישרה לי רעות. אני לא מדבר עם אימא ובמיוחד
לא בערב.
הוא כבר לא יכול לעמוד על הרגליים, אמרה לי, הוא התחיל ללכת
במעגלים עם הראש בזווית מוזרה, כנראה משהו לא בסדר בראש שלו
אולי אירוע.
נסעתי הביתה כמו מטורף, לקחנו את הסמרטוט השחור לווטרינר.
|
|
|
"אם אלוהים
קיים, מה שאני
באמת לא מאמינה,
הוא יבין שיש
גבול להבנה
האנושית.
הוא זה שברא את
הבלבול הזה, שיש
בו עוני, אי
צדק, חמדנות
ובדידות.
הכוונה שלו
הייתה מצויינת,
אבל התוצאות
עלבות"
פאולו קואלו
(ורוניקה מחליטה
למות) |
|
