|
כמה שהיא הייתה יפה באותו ערב. אפילו שזה היה בזמן השבעה של
אבא של ליהי. אפילו כשליהי נראתה כל כך עצובה, והאנשים בבית
ענדו פני עצב ופחד, היא זהרה, ועיניי לא יכלו להסיט לשניה את
המבט ממנה...
|
העצבות אוחזת, ככבלי מתכת צורבים בי
אכזבה דולקת כגיצי אש התסכול
|
כוס אמק, עלק חברה שלי. כמו אידיוט נתתי לה את האוטו שלי ונתתי
לה את המפתחות לדירה שלי וכמו אהבל שילמתי עליה לנסיעה האחרונה
לרומא. לא יאומן איך הכל התהפך.
|
|
|
שתי ילדות
יהודיות מישראל
יושבות על ספסל
מחוצ לבית אנה
פראנק באמסטרדם
ומחכות שהוא
ייפתח. פתאום
עובר מישהו על
אפניים.
הצפרדע המדברת. |
|
