|
"...פעם זה ההוא ופעם זאת ההיא
אבל הג'ינג'י זה אתה
מתהפך מצד אל צד
ולא יוצא מהמיטה
יש לך בבטן פחדים ופרפרים
משהו לא בסדר על זה לא מדברים
אבוד בעולם אתה לא כמו כולם
אז מה אתה עושה בינתיים שוקע ונרדם
ישן עם הזריחה הם לא רואים אותך
עטוף בתוך פיג'מה מתחת לשמיכה..."
יהודה פוליקר/ג'ינג'י
מתי היום הזה יגיע?
האם הוא יגיע?
אמשיך לחכות,
אמשיך לצפות ולקוות.
אולי היום... אולי מחר...
|
הבלבול סוחף,
כמו ים,
ללא כיוון,
ללא מוצא,
אל הלא נודע.
|
לא לקחת דבר כמובן מאליו,
כי הוא לא.
ציפור נופלץ,
עץ נכרת,
|
האם אלו הם החיים?
עץ אחד גדול?
ים עמוד מאוד?
אדם הולך, אדם אחר נולד.
מחזוריות עצומה, ללא סוף.
מדהימה הפשטות שבמלים,
ובכל זאת, הקושי בלעבור עוד יום.
|
כי זו לא סתם נקודה,
זה האור, הדבר היחיד שמחזיק אותך שפוי.
שפוי, וחי, בין כל הסבל והקושי שבחיים.
חשוב למצוא אותה,
ויותר חשוב, לשמור עליה.
|
מרגישה שבנגיעה שלי משהו רע יקרה,
מרגישה את הצורך לברוח כשמשהו טוב קורה,
מרגישה את האחיזה והפחד להרפות,
מרגישה את הפחד מהלא נודע, הולכת בערפל.
|
עם עצמי, לבד, סגורה,
מרגישה כמו עוד נקודה ביצירה,
מרגישה לא שווה,
עוד תו במנגינה.
|
רק לרגע אחד,
לעצור הכל, לעמוד ולהתבונן מהצד,
להתבונן ולהבין.
לא לחשוב, מח ריק ממחשבות,
השקט המופתי.
לא להרגיש, לב ריק, רק לרגע,
ההרגשה לא להרגיש.
לא לכאוב, "הפטישים הנוקשים" יעצרו לרגע קט,
שלווה.
|
מי אמר שחיים רק פעם אחת?
מי באמת קובע את החוקים?
איפה הסוף? ואיפה ההתחלה?
איפה השקט והשלווה?
הסדר הלך לאיבוד בבלגאן...
|
|
|
ראיתי איזה
סלוגן בו טוען
מישו לא ידוע
שהוא זיין את
ההיא מהנסון...
אולי הייתי
שיכורה, אולי זה
כי חבר שלך כל
כך קטן ולא
משמעותי... אבל
לא הרגשתי.
- אחת מההנסונים |
|
