|
זמן רב חיכיתי ליום אתמול. ידעתי עליו זמן לא מועט ונהייתי
דרוך יותר ויותר ככל שקרב אותו היום. ידעתי למה לצפות, אך
הציפייה לא הכינה אותי למה שהתרחש באותו היום.
|
האם לחיים יש קצב משלהם - או שאנחנו קובעים אותו?
|
הגיעה העת ובאה השעה,
נחתה ורגשה עליהם הצרה -
הלכה נסתלקה אהבת עולמים,
משני העלמים, לבבות צעירים.
|
חבקני חזק רק עוד פעם,
ואז תעזבני -
להאיר בזיק אורך
את הקירות העירומים
|
הנה ירד כבר ליל
על העיר הענוגה
וכבר שקטו הרחובות מחוץ
תחת צבא הכוכבים.
|
וכל אלו יחדיו,
דברי ימים חיים -
עוד זיכרון,
ועדות מצטרפת
לחסך שנוצר,
לחלל שנפער.
|
|
|
אני הולך לבלות
את השבוע הקרוב
בחמ"ל בבור של
הקריה, כמה
קומות מתחת
לאדמה, כולל את
השבת האחרונה
בחודש. זה מקום
צפוף, אפור,
נטול חמצן
ומסריח.
אני חושב שהצבא
צריך לממן לי
ואליום. |
|
