|
אך כל תו בפניך אותי מהפנט
ועד מהרה בך שוקע ושומט את העט
עוד מבט מעייניך דרך עדשת מצלמה
ונשכחה מטרתי אשר התכנסתי לשמה
|
בואי וניסע
רק ליום אחד
לא משנה, גם לא אכפת
לאן
|
ורגשותי כבר לא שלי
בחזקתך הם, יפתי
כי רק מבט אחד זה די
כדי לחרוץ את תחושתי
|
|
|
בואי אלינו בואי
אלינו אלינו
לים...
ואם לא לים אז
לדירה שלי!
ד"ר מישה רוזנר
מתגעגע לזאת
שאהבה את התל
אביבי וממתין
במספן ציוד בתוך
חדר האוכל קומה
מינוס שתיים
הקריה תל אביב. |
|
