|
בכל מקום אחר הוא יליד שנת 75, אבל כאן אין גיל, אין
גוף. כאן יש רק מילים.
בואי ופשטי מעליך את כסות לבך,
וביחד נצלול אל תוך חומך הזהבהב,
הניתז עלי ברסיסים -
לחלוחיים - צורבים
|
הקשיבי! הנה קולו של קול בדידות שורק אליך ממדבר חרש,
אך קול מענה אין;
הביטי! הנה מבין העצים בגן, שאיננו עוד סגור, בוקע קולו של קול
געגוע
|
רוח תלושה מתקפלת בין בדים לבנים התלויים בחוץ ביום שמש נקי
ומתוק.
הבדים מתקפלים משעמום, מתעוותים מעייפות, מתייבשים ברוח
הדלילה.
היא לוקחת בד לבן לח ומניחה על מצחו.
|
חלצת נעליים
וירדת על ברכייך
שוב לקרצף רצפות זרים
ולהתפלש בזבל
עד שכל כולך היית מטונפת ומיוזעת
|
בחוץ משתוללת סערה, והוא במיטתו ישן,
מוגן מהכפור הפראי של החוץ על ידי קירות קרירים של אבן
מסוידת.
אוויר כחלחל ושביר ממלא את החללים שבפנים.
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
-כמה דרכים ילך
אדם, בטרם תקרא
לו אדם?
-שבע!
-לא אבא, זו
שאלה רטורית.
-אה... שמונה? |
|
