|
18
אני לא יכולה לבד
אז אל תלך ממני
|
לעולם לא תדע מה היא חושבת.
|
ואין ממה להיות מוטרדת,
יש לך משהו קצת טוב.
|
בצלילי מיתר עזים,
פורט על חושיי.
כל צליל וצליל,
מגיע אליי.
|
וזה.
זה כאן.
זה ההזדמנות שלך.
זה או להגיד או לפספס ולהמשיך לרכב...
|
אינני אני כבר בלעדייך
וזה לא במובן של "כמה חבל"
זה יותר במובן של
מזל.
|
ושנופל כוכב,אז אני מבקשת,
ואומרת,
שמה שצריך לקרות - יקרה.
|
בלעדיי, ועדיף בעצם ככה
גוף שטחי שלך לתוך כלי קיבול
מתרוקנת אל תוך המציאות
מתקשה
|
בלבול, אי וודאות,
עיינים רצות, מבטים מתוסכלים.
קצוות לא סגורים, אנשים לא פתוחים.
גשם, עננים שמסתירים.
לאן נעלמת לי פתאום?
|
רוצה לכתוב משהו,
שיקלע ללבך, ללבכם.
רוצה לכתוב את המשהו.
לא אופטימיסטי, לא פסימיסטי,
לא על ילדה קטנה
|
שהכחול שלך מביט בי,
חודר אל תוך תוכי,
אני יודעת שעכשיו בסדר,
כי את פה לצידי.
|
את רוצה לדעת לתת לי יותר
קצת יותר
אני רוצה מעצמי יותר
|
אולי שתרצי,
או תלכי,
או שתאמיני,
תדעי, ותביני -
את כאן לידי.
|
כבר לא בוהקת,
כמו אלפי זכוכיות, שחותכת את עורך,
את גופי, את רגשותיי.
|
הפנס אותו פנס, והאור אותו אור, הקיבוץ אותו קיבוץ והדשאים
עדיין ירוקים, ריח של צמחייה עומד באוויר והכל בדיוק אותו דבר,
בדיוק כמו שהשארתי אותו לפני שנה.
אני לא חושבת שיש סיבה לדאגה, אם כלום לא השתנה, גם אני לא
השתנתי, החיים טובים. בואו נשמח.
אולי, זה אני
|
יש לך תנועות כאלו, אני מכירה אותך, ניעות לא רציונליות של
הגוף
|
את גרה קרוב אליי לבית
ללב שלי
את קרובה לי ללב.
|
שש בבוקר.
האוויר הכי טוב שיש בשעה הכי טובה שיש ביום
|
פותחת את הדלת
והריח יבש והלחות רק עולה
העור שלי לאט לאט מתחיל
להתייבש ,
זה הקיץ.
|
אם הייתה לי אפשרות לבחור
הייתי מרימה את האצבע ולוחצת על הכפתור
מחזירה את הדברים לאחור
עם שינוי קל בתוכניות
|
זאת לא הרגשה כזו מוזרה, בעצם, להיות לבד. בכל זאת, אתה יודע,
תמיד ידעתי שיש שם מישהו בשבילי, איפשהו.
|
קשה לי לקבל את כולם, מצטערת. אנושיות.
איפה את כשצריך אותך? לאן הלכת? הדרדרת לך? חשבת שאני אצליח
בלעדייך, שאני לא אזכר בך פתאום, או אראה תמונה או אשמע ביטוי
או אראה אותך, ואתעלם?
|
ועכשיו שאני מסתכלת עלזה,
מזווית שונה לגמריי.
מזווית אחרת.
|
בכמיהה משתוקקת
לזמנים הישנים יותר
|
אל הארכיון האישי (15 יצירות מאורכבות)
|
|
סקס, סמים
רוקנרול
שבי הוא שבלול
גדול!
-ג'וני
והפרעושים |
|
